"חלום אמריקאי": חלום כואב ומאכזב

למרות בסיס מוצק להצלחה וליהוק של נבחרת חלומות, סיפור הפשע התקופתי שביים דייוויד או. ראסל מאבד את הכיוון – וגם את הצופים, שמתקשים להתחבר לעלילה / שי שגב

הבמאי דייוויד או. ראסל עשה לעצמו קריירה נהדרת מיצירת סרטים על אנשים מוזרים. באופן מרשים, הוא הצליח להדביק את הסגנון הייחודי שלו למגוון ז'אנרים: קומדיה ("אני, אשתי ואמי החורגת"), מלחמה ("שלושה מלכים"), דרמת ספורט מעוררת השראה ("פייטר") ובשנה שעברה גם דרמה קומית רומנטית ("אופטימיות היא שם המשחק").

"חלום אמריקאי" - קופר, בייל ואדאמס הולכים מעבר לקצה

סרטו האחרון של ראסל, "חלום אמריקאי", לוקח את הזמן בבניית סיפור פשע תקופתי, המזכיר את "לילות בוגי" של פול תומאס אנדרסון או את מיטב יצירותיו של מרטין סקורסזה. למרות בסיס מוצק להצלחה, ליהוק של נבחרת חלומות וביקורות טובות המגיעות מחו"ל, ההתאמה בין הסוגה לבמאי לא צולחת כפי שהיינו מצפים.

הסיפור מקבל השראה משערוריית ABSCAM, כשאמן ההונאה, אירווינג רוזנפלד (כריסטיאן בייל, "אחים בדם"), עובד מזה תקופה בצוות עם חברתו, סידני פרוסר (איימי אדאמס, "איש הפלדה"). סוכן FBI, העונה לשם ריצ'י דימאסו (בראדלי קופר, "אופטימיות היא שם המשחק"), עוצר אותם בפעולת עוקץ, וכשהוא מכיר בכישרונם, הוא מאלץ את בני הזוג לעבוד עבורו כדי ללכוד אנשים אחרים.

אחת המטרות שלהם היא קרמיין פוליטו (ג'רמי ראנר, "זהות גנובה"), ראש העיר של קאמדן במדינת ניו ג'רזי, שרוצה להחיות את העיר אטלנטיק סיטי. למרות שבדרך כלל הוא אדם טוב, הוא מוכן לכופף מעט את החוק כדי להצליח במשימה. המרדף אחר פוליטו מוביל לפוליטיקאים נוספים שלכלכו את ידיהם, וכן למספר חברי מאפיה.

אבל מאחורי הקלעים הדברים מסתבכים. אירווינג נשוי לרוזלין (ג'ניפר לורנס, "משחקי הרעב"), והיא לא מאושרת שהוא יוצא עם סידני. הוא לא מוכן לעזוב את אשתו, אז סידני מתחילה לפלרטט עם ריצ'י, רק כדי לעצבן את אירווינג. כמובן, השאלה מי מרמה את מי מתעוררת כל פעם מחדש.

למען האמת, די נשבר הלב שלא כולם סוגדים לסרט, כולל החתום מעלה. כאדם המכבד את הבמאי ואף מצדיע לכל השחקנים המעורבים, אסור לגשת ל"חלום אמריקאי" עם ציפייה גדולה. האכזבה מגיעה דווקא מחוסר האחידות בין מה שרואים למה שקורה בפועל. פרשת ABSCAM הייתה שערורייה מורכבת למדי בתולדות ארצות הברית. לעשות סרט המבוסס על אותה קנוניה מחייב עלילה מהודקת וחקר מעמיק של הגורמים שהיוו חלק מאותה פרשה. ראסל, לעומת זאת, משתמש בסיפור כקרש קפיצה לבחינת הדמויות המוזרות.

שני הדברים מבטלים זה את זה, וכל סיפור הרקע העוסק באופי הדמויות הופך את מבצע העוקץ לשעשוע (בפועל, למבצע היו השלכות משמעותיות על התרבות האמריקנית), ובמציאות, משקלו של האירוע ההיסטורי נחרט באופן הרבה יותר רציני מאשר הוא נראה ומשתמע ב"חלום אמריקאי".

חשוב לציין, כי הסרט בשום אופן אינו קומדיה קונבנציונאלית, אלא הולך מעבר לקצה, עד לנקודה שבה הוא מסיח את הדעת מההומור. לדוגמה, רוב השחקנים לכודים (בהתאם להגדרת הדמות שלהם) במראה החיצוני שלהם. בייל העלה 40 קילוגרם לצורך התפקיד, והצמיג שנוצר לו סביב הבטן רע עד כדי גיחוך. קופר מעצב לעצמו תלתלים הדוקים בשיער שיכולים לנצח את ההיסטוריה הקולנועית של שיער מתולתל – גברים ונשים כאחד. ללורנס הדביקו רעמת שיער גדולה ומבטא ניו יורקי משעשע.

לעתים נראה כאילו אנו צופים באסופת סרטים על הכוכבים הגדולים ממסיבת תחפושות של שנות השבעים. בצורה הפוכה, יש להסיר את הכובע בפני אדאמס, המשחקת נהדר, אולי בגלל שחסכו ממנה להיראות מוזנחת. מכאן נובע, כי פירוט התלבושות והתפאורה של התקופה הוא דבר אחד, אך פירוט התקופה באופן מוגזם הוא משהו אחר לגמרי. עניין של איזון. ראסל מתמודד עם סקנדל גדול, אך הוא מפנה את תשומת לב הצופים לפרטים מטופשים המערערים על הדחף הדרמטי לספר את הסיפור.

דוגמה נוספת: במהלך הסלמת העלילה במערכה שלישית ורצינית למדי, "חלום אמריקאי" חותך באמצע סצנה שבה לורנס שרה במקביל לפסקול של "חיה ותן למות". זה קורה בדיוק בנקודה שבה הסרט מתאזן, והקהל רוצה לראות את השתלשלות הדברים. עם זאת, הסרט רוצה להדגיש כמה דמותה של רוזלין אקסצנטרית ועל כן עובר לסצנה אחרת. בהקשר זה, אם כבר, השימוש במוזיקה בסרט הוא אלמנט נוסף של איבוד המודעות לעלילה: אינספור שירי פופ קלילים מהתקופה משמשים לסתור את מה שמתרחש על המסך. רגעים כבדים מתנגנים לצד שירים קליטים ומשעשעים.

ממזג של נושא כבד עם דמויות משעשעות יכול לעבוד – כפי שקרה בסרטים אחרים בעבר. זה לא עובד כאן. אם ראסל רצה ליצור קומדיית הונאה, הוא היה צריך להדגיש יותר את האלמנט הסאטירי, ואולי אף להשתמש בשערורייה בדיונית, מאשר סיפור מציאותי המעובד למסך. מצד אחר, אם הוא רצה ליצור דרמה המתארת את קנוניית ABSCAM, הוא היה צריך למתן את הצד הוויזואלי בסרט ולהדק את קצב הזרימה בעלילה. ניסיונו לטפל בחומר הסותר האחד את השני ראוי להערצה, בין אם מוצלח או לא. אך זהו סיכון קולנועי גדול, ומסוג הסרטים שיכולים להניב ביקורות מעורבות.

"חלום אמריקאי" אינו סרט רע – ממש לא. חלקים ממנו מצחיקים וחלקים אחרים מושכים את הלב. המשחק, כפי שהייתם מצפים מהשחקנים המצליחים ביותר בהוליווד כיום, מעניין. עם זאת, התחושה הכללית לאחר 138 דקות של סרט תגרום לצופים קושי להבין אם בכלל התחברו לסרט.

חלום אמריקאי

___
חלום אמריקאי | American Hustle
בימוי: דיוויד או. ראסל
תסריט: דיוויד או. ראסל, אריק סינגר
שחקנים: ג'ניפר לורנס, כריסטיאן בייל, איימי אדמס
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 26.12.13
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 138 דקות