"בית לחם": הצלחה אמנותית, כישלון פוליטי

הבמאי יובל אדלר מצליח בסרט הביכורים שלו לשמור על עניין ומתח לאורך כל העלילה, שמציגה את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני מזווית מרתקת. מצד שני "בית לחם", הזוכה הגדול באוסקר הישראלי, נכשל בדרך שבה הוא מציג באופן לא אנושי את הפלסטינים – כמחבלים ואויבי ישראל / שי שגב

עלילת הסרט המדובר "בית לחם", שזכה בפרס אופיר (האוסקר הישראלי), עוסקת בקשר שבין נער בן 17 מבית לחם, סנפור סנפור (שאדי מרעי, שחקן תיאטרון) וקצין המודיעין הישראלי, רזי (צחי הלוי). סנפור הוא אחיו הצעיר של איברהים (הישאם סולימאן), הנמצא בראש רשימת המבוקשים של השב"כ, בשל היותו אחראי למספר פיגועים נגד אזרחים ישראלים. ללא ידיעתו של איברהים, סנפור מעביר מידע לרזי, אבל גם ללא ידיעתו של רזי, הוא מסייע לממן את פעילותו של אחיו.

"בית לחם" - צחי הלוי ושאדי מרעי כחברים טובים

מצד אחד, "בית לחם" הוכרז כאחד הסרטים הנאמנים ביותר אשר מייצגים את הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, ואכן הצופים נחשפים לאיכות האנושית של סנפור ורזי. מצד אחר, לטענת רבים – הסרט הוא חד צדדי. "בית לחם" נכשל בהיבט הייצוג הפלסטיני, והפלסטינאים אינם מצטיירים כאנושיים, אלא כגוף המאוחד בהפגנות אלימות, או גרוע מכך – כמחבלים ואויבי מדינת ישראל.

הדמויות הפלסטינאיות המופיעות בסרט הם נציגי חמאס או גדודי אל אקצא. הרשות הפלסטינית, המוצגת בהבלחות קלות בלבד, מאופיינת כמושחתת מלמעלה ועד למטה. בכיר הרשות, אבו מוסא (כרם שאקור), הוא עסקן המחרחר לאלימות בקרב החמאס במטרה לקדם את האג'נדה הפרטית שלו.

בעוד הסצנה המטפלת במותו של מנהיג אל אקצא (ואחיו הבכור של סנפור), איברהים, נוגעת ללב ומרגשת, תוך כדי משחק נהדר של טארק קופטי המגלם את אביו של איברהים, התחושה הכללית של הסרט היא שהוא מתעלם לחלוטין מהמציאות היומיומית של רוב הפלסטינים.

לכאורה, סנפור מצטייר תחילה כעלם צעיר ותמים שרואה ברזי כאביו הרוחני, אך בהמשך הסרט נראה שאינו נאמן לאיש, ומשתנה לאדם אלים ותוקפני. צופים זרים, שאינם מכירים את האוכלוסייה הפלסטינית, עשויים לתהות אם גורלו של כל העם הפלסטיני להיות אלים וקיצוני, וזוהי מגרעתו הרבה של הסרט, כלומר נקודת הכשל הפוליטית שעשויה ליצור בפני הסרט מכשולים קופתיים בחו"ל.

מצבו של סנפור הוא הערה עצובה על הלחצים והמתחים שניצבים בפני בני הנוער בפלסטין. סצנת לכידתו וחיסולו של אחיו של איברהים היא אחד השיאים החשובים של הסרט. אבל עצם התפתחות האירועים לאחר מותו של איברהים – צערו של אביו שאיבד את נקודת התקווה והגאווה של המשפחה, עוצמת הואקום שנוצרה בקרב גדודי אל אקצא, או ניסיונותיו של ראזי הנואש להגן על בן חסותו – הם המובילים לטרנספורמציה בדמותו של סנפור, ולאלגוריה קיצונית על מצב הנוער ברשות הפלסטינית.

ראוי לשבח המשחק המצוין של כל המשתתפים ב"בית לחם", אך מי שמצליח לגנוב את ההצגה לכל אורך הסרט הוא הייתאם עומארי (צלם טלוויזיה במקצועו, ללא ניסיון משחק), המגלם את סגן מפקד גדודי חללי אל אקצא בבית לחם, בדמות שהופכת מפחידה ככל שמתקדם הסרט.

באופן כללי, ולהוציא את הצד הפוליטי בכתיבת ביקורת זו, השתלשלות העלילה ב"בית לחם" מצטיירת כאמיתית ואמינה. הבמאי יובל אדלר מצליח בסרט הביכורים שלו היכן שיוצרים ישראלים נכשלים רבות: לשמור על עניין ומתח בעלילה לאורך כל זמן הצפייה, ובשל כך הוא "בית לחם" הוא סרט מומלץ.

בית לחם

___
בית לחם | Bethlehem
בימוי: יובל אדלר
תסריט: יובל אדלר, עלי וואקד
שחקנים: צחי הלוי, שאדי מרעי, מיכל שטמלר
מקור: ישראל, בלגיה, גרמניה
שפה: עברית, ערבית
באקרנים בישראל: 26.09.13
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 99 דקות