"עיניים גדולות": סרט לא גדול, אבל מעניין

סרטו של טים ברטון, שמבוסס על סיפור אמיתי, עוסק בשאלה שמעסיקה את עולם האמנות: איך ביטוי אמנותי אישי יכול להפוך למותג חסר נשמה. למרות האיפוק הסגנוני, הסרט נראה טוב גם בזכות משחקה של איימי אדמס שזכתה בגלובוס הזהב על תפקידה בסרט / שי שגב

הסרט "עיניים גדולות" נפתח בשנות ה-50 של המאה הקודמת, כשהציירת רכת הדיבור, מרגרט (איימי אדמס, "חלום אמריקאי"), עוזבת את בעלה מנישואיה הראשונים, בדרך להתחלה חדשה בסן פרנסיסקו, בליווי בתה הצעירה, ג'יין (דילייני ריי). בעיר גשר הזהב מרגרט פוגשת ומתאהבת בוולטר קין (כריסטוף ואלץ, "ג'אנגו ללא מעצורים"), איש נדל"ן כריזמטי הרוצה להפוך לצייר מקצועי. וולטר יודע למכור תמונות ומרגרט יודעת לצייר דיוקנאות של ילדים עם עיניים גדולות, אך השאלה הגדולה שמתעוררת בסרט – למי שייכות התמונות? בסרט העוסק בעולם האמנות, במערכות יחסים, במשפט ובנישואין מתחיל המאבק על גילוי האמת.

"עיניים גדולות" - אמנית רבת פנים

"עיניים גדולות" מסמן את הפעם השנייה שבה התסריטאים סקוט אלכסנדר ולארי קרצבסקי עובדים יחד עם הבמאי, טים ברטון, על סרט ביוגראפי העוסק באמן, ואשר מבוסס על סיפור אמיתי. בדומה לשיתוף הפעולה הקודם שלהם, "אד ווד", הסיפור המוזר של הזוג קין מאוד מקביל לחוויות של הבמאי אד ווד בהוליווד (יומרנות העולם האמנותי, השפעות חברתיות על תפקידי מגדר וכדומה), כששני הסרטים מתוארים מבעד לעדשה בסרט קומי-דרמתי-תקופתי.

בסרט "עיניים גדולות", ברטון מקמץ ברוב הקישוטים הסגנוניים המאפיינים אותו, והסגנון החזותי המאופק, באופן יחסי, מתאים גם לעלילה הביוגרפית המוזרה, ואף מתחשב באחד הרעיונות המרכזיים שעולים בסרט: איך ביטוי אמנותי אישי יכול להפוך למותג חסר נשמה.

התסריט של אלכסנדר וקרצבסקי נוטה לכבדות לעיתים (בעיקר כשמשתמשים בקריין הרקע), אם כי באופן כללי, העלילה יעילה ומובנת. ברטון מניח את היסודות לבניית דמויות ממוקדות אופי והסיפור אף בנוי כרונולוגית (לראשונה, מאז הבמאי יצר את הסרט "סיפורי דגים" בשנת 2003). "עיניים גדולות" אף חוזר לשורשיו של ברטון כיוצר סרטים, בכך שהוא בונה סאטירה משעשעת ומעודנת על אמריקה של פעם, בניגוד למאמציו האחרונים ליצור אמריקה אלטרנטיבית (כמו בסרט "צללים אפלים").

אדמס מגלמת היטב את מרגרט, כאמנית רבת פנים: אינטליגנטית, מרוחקת מבחינה חברתית ומופנמת באופן טבעי (על כך היא זכתה השבוע בפרס השחקנית הטובה ביותר בגלובוס הזהב). בעלה מוחצן יותר, חלק בגלל אישיותו המשעשעת של ואלץ, אך גם בשל מהות התפקיד. יחסיה של מרגרט עם בתה, ג'יין, היו יכולים ליהנות מפיתוח נוסף, אם כי הדגש כאן הוא דווקא על הציירת ועל השקפת עולמה.

הסרט נהנה גם מלא מעט תפקידי משנה ראויים לציון, אם זו קריסטין ריטר ("שובר שורות") המגלמת את חברתה של מרגרט; ג'ייסון שוורצמן ("מלון גרנד בודפשט") המגלם סוחר אמנות סנובי; ועד לטרנס סטמפ ("מבצע ואלקירי") המגלם את מבקר האמנות של הניו יורק טיימס המכיר בריקנות הגוברת של 'תנועת העיניים הגדולות'. דמויות אלו מייצגות באופן הולם - איך העולם הגדול הגיב לעבודותיהם של משפחת קין; דווקא דני יוסטון ("כנס העתידנים"), כעיתונאי המכסה את הפרשה (והקריין הראשי בסרט), כבר ראינו בסרטים טובים יותר.

בסיכומו של דבר, ברטון אמנם ממתן את הסגנוניות האקספרסיבית המוכרת שלו, אך מסתמן כי "עיניים גדולות" הוא אחד הסרטים היותר מעניינים שיצר בתקופה האחרונה. על אף הצניעות בתפאורה ובאפקטים, זהו סרט שנראה טוב על המסך הגדול.

עיניים גדולות

___
עיניים גדולות | Big Eyes
בימוי: טים ברטון
תסריט: סקוט אלכסנדר, לארי קרצבסקי
שחקנים: איימי אדמס, כריסטוף ואלץ, טרנס סטמפ
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 5רית
זמן: 106 דקות