"מורה מחליף": המורה מצליח, הסרט נכשל

אדריאן ברודי מגיש משחק מעולה ועם הרבה רגש, אבל התסריט של קארל לונד מקבל ציון "נכשל" / שי שגב

מדי פעם אנו מוצפים בסרטים על מורים ועל בתי ספר, ואז יש תקופת של שקט – כנראה החופש הגדול. ראינו כבר את "לסניור באהבה" (1988) ו-"סיכון מחושב" (1995), שבו המורה הוא גיבור הסרט, ובסרט "סמוך עליי" (1989) אפילו מנהל בית הספר נחשב לגיבור. אבל דווקא בחופש גדול זה, זכינו לראות את "סיפור מהחיים", שעדיין מציג בבתי הקולנוע, ועתה יוצא "מורה מחליף". הסרט מנסה להיכנס לסוגת המורה המחייה את רוח התלמידים, אבל הסרט נכשל כיוון שהוא מנסה לטפל בעוד אינספור עלילות משנה, שמתערבבות בצורה לא טובה, עד כדי בלגן אחד גדול.

"מורה מחליף" - בית ספר לבלגן

הנרי בארת' (אדריאן ברודי, "הפסנתרן") הוא מורה מחליף, שעבודתו הנוכחית מביאה אותו לבית ספר בעייתי ביותר שבו נראה כי לילדים פשוט לא אכפת מציונים בפרט או מהעתיד שלהם בכלל. הוא עושה את הטוב ביותר שהוא יכול ביחס לתקופת שהותו שם, ומנסה להתמודד עם שאר הדברים שקורים בחייו, כמו ביקור קבוע אצל סבו (לואיס זוריך, "משתגעים מאהבה") בבית אבות, טיפול בזונה צעירה, אריקה (סמי גייל), שהציל מהרחובות ועוד. בינתיים, בבית הספר, תלמידיו באים לקבל אותו כאדם שבאמת רוצה לעזור. אחת מתלמידותיו, נערה צעירה בשם מרדית' (בטי קיי, בתו של הבמאי), אפילו מתחילה לפתח אובססיה כלפיו.

רק מתקציר זה ניתן לראות את הבעיה הגדולה שבסרט: הוא רוצה לטפל בכל כך הרבה דברים שונים, מנסה למשוך את עצמו לכיוונים רבים, עד שהוא הולך לאיבוד אי שם בתערובת. מצד אחד, נראה כי זה אמור להיות סרט 'מורה שעוזר לתלמידים בעייתיים' סטנדרטי, מצד אחר הוא גם רוצה לשים את מלוא תשומת הלב על יחסיו של הנרי עם סבו, יחסיו עם אריקה והאובססיה של מרדית'.

בטרם העלילות מסתיימות, הסרט אף מוסיף את חייהם הבעייתיים של המורים והנהלת בית הספר. נראה כי התסריטאי קארל לונד לא הבין שלקחת חמש עלילות משנה שונות ולתת להן את אותו נפח ועומק בסרט אחד, רק מוביל לאסון. כל שנותר הוא שאף עלילה לא מתפתחת בסופו של דבר כראוי, כיוון שהצופה עסוק בלקפוץ קדימה ואחורה בין כל הסיפורים הללו. זהו התסריט הראשון של לונד, וזה נראה כך (אגב, החלטה מוזרה של המפיצים להוציא בארץ סרט שהופץ בארצות הברית כבר בשנת 2011).

כדי להחמיר את המצב, הסרט מופרע באופן תכוף מראיונות עם הנרי לאחר האירועים בסרט, שרק גורמות לשיבוש זרימת הקצב. זו החלטה מבנית מוזרה מאוד, כיוון שגם כך אין מספיק זמן לעלילות המשנה להתפתח, אז למה לקחת דקות אלו למטרות מסבכות עוד יותר?

החסד הגדול בסרט הוא במשחק המצוין של ברודי. הוא מכניס הרבה רגש לתוך החומר, נותן את כולו ומדגיש את המאבק שהוא עובר בין הרצון לעזור לתלמידיו לכל האירועים הקשים האחרים שמתרחשים בחייו. יש גם כמה הופעות של 'למה הם בכלל בסרט הזה' מצד שחקנים די טובים, כג'יימס קאן, בריאן קרנסטון ("שובר שורות"), מרשה גיי הרדן ("פולוק"), ולוסי לו ("אלמנטרי"), שנשאבו לתפקידים קטנים למדי. לו מנסה לפצות על העובדה שזמן המסך שלה כל כך מוגבל על ידי הגזמה לא מועטה בסצנה מסוימת, שבה היא מנסה לומר לתלמידה בעייתית אודות סיכוייה לעתיד.

אם לונד היה מצליח למקד את התסריט שלו לאחת מעלילות משנה אלה, אז אולי היה כאן סיפור הגון. אפילו להוריד את זה לשתיים או שלוש עלילות היה עובד הרבה יותר טוב. אבל דבר אחד בטוח, ההחלטה לדחוס את כל הסיפורים הללו בסרט אחד ולצפות שזה יעבוד, הייתה די טיפשית. גם במאי מוכשר כטוני קיי ("אמריקה X") וביצוע גדול של ברודי לא מצליחים להציל בלגן זה.

מורה מחליף

___
מורה מחליף | Detachment
בימוי: טוני קיי
תסריט: קארל לונד
שחקנים: אדריאן ברודי, מרשה גיי הרדן, לואיס זוריך
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 30.07.15
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 98 דקות