"מוצאים את דורי": הכל נשאר במשפחה

"מוצאים את דורי" מחזיר את הצופים 13 שנה אחורה לעלילה דומה לזו של "מוצאים את נמו", אלא שמאז הטכנולוגיה השתפרה וההנפשה מותירה את הצופים פעורי פה, כמו של דג / שי שגב

שלוש עשרה שנים לאחר שפיקסאר שלחה את דורי למשימה: "מוצאים את נמו", עכשיו הגיע הזמן להיפוך תפקידים. "מוצאים את דורי" מחזיר לחיים המונפשים חלק מגיבורי הסרט מ-2003 לסיבוב נוסף סביב האוקיינוס.


"מוצאים את דורי": היפוך תפקידים מ-"מוצאים את נמו"

עם זאת, כיוון שעבר הרבה זמן מאז שהסרט הראשון קישט את מסכי הקולנוע, התסריטאי והבמאי, אנדרו סטנטון, לא מתבייש לעשות קניבליזציה ליצירתו הקודמת. כאמור, "מוצאים את דורי" שוחה במים מוכרים. הנושאים המוזכרים בסרט, כמו קירבה שבין חברים ובני משפחה, או התמורה בסבלנות, נותרו זהים. גם הרעיון הבסיסי (דגים שעושים מסע ארוך כדי למצוא בני משפחה) משוכפל מן הסרט הקודם. אולם למרות כל הדמיון, "מוצאים את דורי" הוא סרט מהנה בפני עצמו, הודות לשיתוף הפעולה של דיסני ופיקסאר.

מי שצפה בסרט המקורי, בוודאי זוכר את דורי, שבגרסה המקורית בעברית הדג כונה בכלל דוגי (קולה של אלן דג'נרס בגרסה הלועזית, בגרסה הנוכחית בעברית זו טלי אורן, שהחליפה את רמה מסינגר ז"ל), כדג טאנג כחול הסובל מבעיות בזיכרון בטווח הקצר. ב"מוצאים את נמו" לדג היה תפקיד משנה לדג הליצן, מרלין (בלועזית מדובב אלברט ברוקס ובעברית ליאור זוהר). הפעם דורי בתפקיד הראשי, יחד עם מרלין, שהוא בעצם אביו של נמו (בלועזית זהו היידן רולנס, ובעברית – אפיק רוזן, המחליף את קולו של אבינועם עמית יוסף מהסרט הקודם). למרות הבעיות בזיכרונה, דורי מבינה שהיה לה פעם אימא (קולה של דיאן קיטון באנגלית וניצה שאול בעברית) ואבא (יוג'ין לוי באנגלית ודן תורן בעברית) וכמה זיכרונות אקראיים, המדרבנים אותה ללכת בחיפוש אחר עקבותיהם. מתוך דאגה כי דורי תלך לאיבוד (או גרוע מכך), מרלין ונמו דולקים אחריה. החיפוש אחר דורי לוקח אותם למכון ימי (שמטרתו, בהתאם לקולה של מנהלת המכון: סיגורני וויבר באנגלית ושפרירה זכאי בעברית: 'להציל, לשקם ולשחרר'). במכון, דורי מתחברת עם ידידתה משכבר הימים, כרישת הלוויתן קצרת הרואי (באנגלית הכרישה מכונה דסטיני – קולה של קייטלין אולסן, ובעברית הכרישה מכונה קארמה – קולה של רונה בקרמן, שעושה דיבוב מעולה) ואף עושה עסקה עם האנק התמנון (אד אוניל בלועזית ואוהד שחר בעברית).

ב-"מוצאים את דורי" יש גרעין רגשי מוצק – בהתאם לקאנון הקולנועי של פיקסאר. הצופים משתתפים בכל מעוזם במסע של דורי. הרעיון של חיבור מחדש עם יקירים שאבדו ולשוב לחיק המשפחה הוא יסוד וודאי ומצליח, שרוב הצופים בוודאי יתחברו אליו. סצנות הפלאשבק עם אמא ואבא המטפלים באכפתיות אינסופית בבתם המקסימה בהחלט מחמם לב. גם הסיפור מעט תמים, ברם, היבט זה מחזיק את הקהל מעורב רגשית.

בסרטי פיקסאר הטובים ביותר לעלילה יש שתי שכבות: אחת לילדים ואחרת למבוגרים. ראו דוגמה בסרט המצוין משנה שעברה: "הקול בראש". אין זה אומר שמבוגרים לא ייהנו מהסרט, אך אין את החוויה העשירה, כמו בטרילוגיית "צעצוע של סיפור" למשל. חלק מהסיבה, היא ש"מוצאים את דורי" נשען על רעיונותיו של קודמו, אך גם כיוון שהסיפור פחות מתוחכם מסרטי פיקסאר שיצאו לאחרונה, ומסתמך על סצנות מרדף סבירות  וכמה קטעי פעולה בהשראת משחקי וידאו. סגנון זה מצופה בדרך כלל מסרטי הנפשה פשוטים (שכלל לא חסר מהם לאחרונה), מאשר תוצר מביתו של סטנטון הנהדר (אשר בנוסף ל"מוצאים את דורי", ביים את "וול-E" ושימש כאחד מן הכותבים של טרילוגיית "צעצוע של סיפור").

מבחינה ויזואלית, זה כנראה היצירה החזקה ביותר של פיקסאר עד כה, וזה אומר הרבה: הסרט נוצץ. צבעוני, מואר וחד. יתכן שזה קשור לכך שמרבית הסצנות מתחת למים, אבל עדיין, זהו פשוט מופע ראווה.

כל הסרטים העלילתיים של פיקסאר מתחממים בסרטון מונפש קצר. לפני "מוצאים את דורי" מופיע "פייפר", ושניהם שילוב מנצח. האלמנט הוויזואלי של "פייפר" הוא מן הטובים ביותר שאי פעם נראו על המסך, תענוג מושלם בשבע דקות. הסרטון אמנם אינו מושך את תשומת לב מהאטרקציה העיקרית, אך הוא בהחלט מתאבן נהדר ל-"מוצאים את דורי", שיחדיו הם בידור סולידי ואיכותי לכלל המשפחה.

מוצאים את דורי

___
מוצאים את דורי | Finding Dory
בימוי: אנדרו סטנטון
תסריט: אנדרו סטנטון, ויקטוריה סטראוז, בוב פטרסון
מדובבים: אלן דג'נרס, אלברט ברוקס, דיאן קיטון
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית / עברית
באקרנים בישראל: 23.06.16
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 105 דקות