"פוקס-קצ'ר": חוויה קולנועית מדהימה

סטיב קארל, צ'אנינג טאטום ומארק רופאלו מנצחים על מותחן פסיכולוגי מבריק ומטלטל, החוקר את הצד האפל והמלוכלך של החלום האמריקני / שי שגב

תחושה מאוד מוזרה לפחד מנוכחותו של השחקן סטיב קארל. אחרי הכל, זה האיש שגילם במשך שנים כה רבות דמויות מטומטמות וחביבות כאחד (הגרסה האמריקנית ל"המשרד"), ובמשך כל הקריירה שלו ידע רק להצחיק את קהל הצופים ("בתול בן ארבעים", "חדשות בהפרעה"). כל זה נמחק מההיסטוריה הקולנועית ברגע שהוא מופיע על המסך הגדול ב"פוקס-קצ'ר", כדמות כוחנית, איומה, פגומה ובלתי מאוזנת. זהו הישג רב עוצמה עבור השחקן, אך מה שיותר מדהים היא העובדה שהוא דמות המשנה בסרט – לשחקן לא פחות מרשים – צ'אנינג טאטום.

"פוקס-קצ'ר" - משחק מצוין, ניצחון בכל מחיר

הבמאי של "פוקס-קצ'ר" הוא בנט מילר, שהביא לנו את "מאניבול" בשנת 2011, וגם עתה הוא נשאב לעולם הספורט. הפעם מילר יצר מותחן כוסס ציפורניים, שלא רק מהודק בליהוק מבריק, אלא גם בדינאמיקה עדינה ומיוחדת שבין הדמויות, המסייעת לחקור את הצד האפל והרעיל מאוד בחיפוש אחר ניצחון בכל מחיר. במרכז הסרט שלושה גברים שמאמינים באותו הדבר: החלום האמריקני; אבל לכל אחד יש פרשנות שונה מאוד של מה זה אומר.

בקצרה ממש, ומבלי ליצור ספוילרים, הסרט נפתח במארק שולץ (טאטום, "רחוב ג'אמפ 22", "וושינגטון על הכוונת"). הוא אמנם זכה בעבר במדליית זהב באולימפיאדה, אך הוא חי תחת הצל של אחיו, דיוויד (מארק רופאלו, "הנוקמים", "האשליה") – איש משפחה מאוד חביב. ההזדמנות שלהם לזכות ולהתאמן מחדש מגיעה בחסותו של האיש העשיר באמריקה, ג'ון דו פונט (קארל).

מה שמתחיל במערכת יחסים מאוד מנומסת הופך אט אט למשחק שחמט מאוד מתוחכם בין הדמויות, בין הנאמנויות השונות, ולאלמנט אף נכנס משחק של כבוד אישי. האנשים מגלים את מעלותיהם ומגרעותיהם במסע מחקר אופי מעמיק ומרשים, בזכות הבימוי המבריק של מילר ופרי כתיבתם של התסריטאים אי. מקס פריי ודן פוטרמן.

המשחק של קארל כג'ון כל כך מדהים ומרשים – הן בשינוי הגופני והן בדרך שבה קהל הצופים יראו אותו מעתה בעתיד. עם זאת, גם המשחק מלא התשוקה והמאוד אינטנסיבי של טאטום גורם לקהל הצופים ב"פוקס-קצ'ר" לשבת על קצה הכיסא. דמותו כל כך עמוקה, מובסת ומלאת רחמים עצמיים, כך שממש קשה לראות את השחקן ברגעים מסוימים – בין אם הוא משתמש באצבעותיו להרביץ לעצמו בחבורת פניו או לנפץ את ראשו במראה. האופן שבו טאטום התעצם כשחקן בשנים האחרונות כה מרשימה, שבוודאי ניתן לציין סרט זה כיצירתו הגדולה ביותר עד כה.

את הדמות בסרט עם המספר הנמוך ביותר של בעיות נפשיות קיבל רופאלו, באתגר עצום להיות איש נחמד, חייכני וחביב. זקן גדול ומלא ומשקפיים בסגנון שנות ה-80 לא מצליחים לעצור את הכריזמה הטבעית של השחקן המשמש כדמות מפתח בחיזוקו של אחיו הקטן.

הסרט, שמשתדל להיות נאמן לאירועים שהתרחשו במציאות, נמשך כשעתיים ורבע על רקע תפאורה קרה ונקייה, תוך צילומים אסתטיים המדגישים את הצבעים כחול, לבן ואדום (כדגל ארצות הברית). "פוקס-קצ'ר" הוא מותחן פסיכולוגי מסוגנן ומורכב כאחד, שמגיע יחד עם הופעות נהדרות של השחקנים הראשיים, אל תוך חוויה קולנועית שלמה, קשה ומרשימה במיוחד.

פוקס-קצ'ר

___
פוקס-קצ'ר| Foxcatcher
בימוי: בנט מילר
תסריט: אי. מקס פריי ודן פוטרמן
שחקנים: סטיב קארל, צ'אנינג טאטום, מארק רופאלו
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 20.11.14
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 134 דקות