"חנה ארנדט": הבנאליות של הרוע

הסרט החצי ביוגרפי "חנה ארנדט" מציג את דמותה השנויה במחלוקת של הפילוסופית היהודיה הנודעת, שניסתה "להבין" את התנהגותו של אייכמן ואת פשעי הנאצים / שי שגב

"חנה ארנדט" הוא סרט חצי ביוגרפי על אודות המבקרת ובעלת התיאוריה הפוליטית, חנה ארנדט, אשר פרסמה כתבה ששינתה את החשיבה האנושית בשנות ה-60 של המאה הקודמת – והובילה את אנרדט לתהילה עולמית (וחלק אף יחשבו להשמצה עולמית). ארנדט סיקרה עבור המגזין ניו יורקר בשנת 1961 את משפטו של אייכמן, הצורר הנאצי שנמלט ונתפס על-ידי המוסד הישראלי. היא הטביעה את המושג 'הבנאליות של הרשע', עובדה שעוררה זעם רב בזמנו, כאשר כמה מנהיגים יהודים חשבו שארנדט אינה ביקורתית מספיק כלפי אייכמן, בזמן שניסתה להבין את התנהגותו ואת פשעי הנאצים לאורך התקופה.

"חנה ארנדט" - בין אור לחושך

המאבק בין אור לחושך, כחלק ממסע הלימוד העצמי של אדנדט, מהווה את סצנת הפתיחה של הסרט. קרן אור של פנס בוהק על דרך צידית סמוך לבואנוס איירס בעת תפיסתו של הפושע הנאצי, אייכמן, על-ידי המוסד הישראלי, מתחבר לניצוץ הזוהר של רצף הסיגריות האינסופי של גיבורת הסרט, ומשתלב לאחר מכן באורות הכרך של ניו יורק.

כאן הצופים לומדים, כי זוהי עיר מגוריה של המהגרת היהודיה, ארנדט, שמצאה עצמה כמרצה לפילוסופיה במכללה מכובדת לאחר שנמלטה בזמן מגרמניה. 'ארצות הברית מהווה גן עדן עבורי', אומרת ארנדט (ברברה סוקובה, "האישה האחרת") לסטודנטים שלה.

ביטחון עצמי ומבטא כבד הם המרכיבים העיקריים באישיותה של האישה האייקונית המשוחחת לאורך הסרט עם הסופרת מארי מקרת'י (ג'נט מקטיר, "הבית הלבן", "אלברט נובס"), ובסצנות הפתיחה מופרעת כל הזמן על-ידי המזכירה שלה, לוטה קוהלר (יוליה ינטש, "המחנכים") בשל שיחות טלפון נכנסות. ברקע גם מוזכר בעלה האוהב, היינריך בלוכר (אקסל מילברג).

בעת משפט אייכמן על חנה לטפל באינספור מסמכים והררי ניירת המתעדים את המשפט של 'המומחה לענייני יהודים' הנאצי. שחזורים רבים בוצעו לכלוב הזכוכית בו ישב אייכמן, וכן למספר עדויות הקורבנות.

עם זאת, לב הסרט הוא ניסיונות ההאנשה של ארנדט בהקשר לסיבות הפשיעה הנאציות, כשהיא שואלת על מי באמת הייתה האחריות. מאמרה 'אייכמן בירושלים' בניו יורקר זוכה להתנגדות רחבה ולאינספור מכתבי שנאה.

הסרט מלווה במספר פלאשבקים ומחזיר את הצופים למערכת היחסים של ארנדט עם הפילוסוף הנאצי, מרטין היידגר (קלאוס פול), שעם השנים היה המורה שלה וגם המאהב שלה. לאחר המלחמה, להיידגר לא היה נימוק על מעורבותו במפלגה הנאצית, ומשפט זה מהווה נקודת מפץ בסרט.

הבמאית מרגרטה פון טרוטה ליהקה את סוקובה, שאיתה היא עובדות כבר 30 שנה – והשתיים יצרו סרט פילוסופי ראוי אך לא ענק, המציג אישה המכלה את רוב זמנה מול המצלמה בעישון סיגריות, יושבת מול מכונת הכתיבה או מבלה במסיבות עתירות מזון. דמותה של ארנדט מצטיירת כאישה חושבת ולוחמת הנאמנה למחשבתה כי צריך להלחם באמצעות מילים – וזאת היא מסבירה גם בנאום מבריק לתלמידיה. דבקותה בהוכחת טענותיה דרך חשיבה חכמה אולי לא מצליחה לשנות רבים מקהל הצופים בסרט, אך בהחלט הצליחה להשפיע על הלך המחשבה של תקופתה.

השימוש החוזר ב"חנה ארנדט" בין אור לחושך, המבדיל בין הצדדים השונים, הוא בעצם אנלוגיה למטבע הדו-צדדי לנימוק הפשעים הנאצים ולדרך החשיבה האנושית ככלל.

חנה ארנדט

___
חנה ארנדט | Hannah Arendt
בימוי: מרגרטה פון טרוטה
תסריט: פאם כץ, מרגרטה פון טרוטה
שחקנים: ברברה סוקווה, אקסל מילברג, ג'נט מקטיר
מקור: גרמניה, ישראל
שפה: גרמנית, אנגלית, עברית
באקרנים בישראל: 04.04.13
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 113 דקות