"היטמן: סוכן 47": פשע לעשות כזה סרט

תסריט מלא חורים, דיאלוגים ממושכים ושחקנים לא מעניינים הופכים את "היטמן: סוכן 47" לאחד הסרטים המיותרים של השנה, למרות כמה סצנות פעולה עשויות היטב / שי שגב

אל תתנו לכותרת הסרט להטעות אתכם: מסתבר ש"היטמן: סוכן 47" אינו הסרט ה-47 שעוסק במתנקשים, בסוכנים מיוחדים או בכלי נשק אנושיים, שהופץ בשנת 2015, הוא רק מרגיש כך. במהלך השנה ראינו עיבודים קולנועיים מחודשים לסדרות טלוויזיה, לסרטי המשך ואפילו למחוות הלועגות לסוגה זו, כך שלא היו חסרות הסחות דעת מספקות בתחום הריגול בתשעת החודשים האחרונים. זה כמובן עוד לא נגמר, כיוון שבחודש נובמבר מגיע אלינו ג'יימס בונד חדש, או שאולי רק יוסיף עוד טיפה מרטיני בלתי משוקשק לחמרמורת הצופים המשופעים בעודף סרטי סוכנים חשאיים.

"היטמן: סוכן 47" - בלי טיפת הומור

אולם בהשוואה לאותם סוכנים בעלי שם ומוניטין, שגם דואגים לשבור את קופות בתי הקולנוע, כנראה ש"היטמן: סוכן 47" המיותר הוא רק עוד מתנקש להשכרה למטרות רווחים: הוא נכנס ויוצא מהמסך בלי להשאיר חותמת, ומותיר רק עקבות על השעון – כיוון שהוא הצליח לחסל 96 דקות מזמננו היקר.

כנראה שיש היגיון מאחורי החלטת אולפני פוקס המאה ה-20 לחדש את הזיכיון לסרט "היטמן" הנמצא בבעלותה, שבו אדם קר כקרח, עם ראש קירח ועניבה אדומה, מתהדר בברקוד 47 על עורפו (מגולם כאן על ידי רופרט פרנד, "הומלנד"). בשנת 2007, אותו סוכן מהונדס גנטית גולם בסרט בעל שם דומה על ידי טימותי אוליפנט ("צעקה 2"), אך אז היו אלה אולפני פוקס שניסו לגייר את סדרת משחקי המחשב הפופולאריים לסרט קולנועי. ראוי לציין כי פרנד מתאים יותר לתפקיד מאשר אוליפנט, ואף נושא בכריזמה טבעית מבוזבזת.

נתחיל עם הדברים הטובים: זהו סרט הביכורים של הבמאי אלכסנדר באך, שכל סצנות הפעולה בבימויו עשויות היטב, אם כי אפקטים מיוחדים לא מעטים משתלטים על הצד הוויזואלי. מדי פעם הוא שוכח להוסיף תקריבים (כיוון שהצילום די תיאטרלי ולא בהכרח קולנועי), אבל זה לא חמור כמו בסצנות שבהן יש דיאלוגים. חשוב גם לשבח את הצלם, אוטר גואנסון, שמספק תמונה ברורה וחדה לאורך כל הדרך, גם אם חלק מהקטעים נראים כמו פרסומת ברורה לחברת אאודי או ללשכת התיירות של סינגפור.

הדבר הכי טוב שאפשר לכתוב על "היטמן: סוכן 47", שהוא דינאמי – וקצת יותר טוב מהסרט הקודם בסדרה. מעבר לכך, מי שלא יודעת לשחק היא האנה וואר המגלמת את קטיה ואן דיז, בתו של מדען שנעלם. בשנות ה-60, מר דיז (סייראן היינדס, "ברוז'") היה אחראי ליצירת תוכנית חיילי על, שהולידה את סוכן 47, וכנראה שגם עוד 46 מתנקשים קטלניים אחרים. ארגון פשע בינלאומי (כצפוי בסרטים אלה) חושק באביה של קטיה. במקביל, 47 סוכנים רוצים במותה.

בסצנת פתיחה מוכרת למדי, "היטמן: סוכן 47" גונב לא מעט מהסרט "שליחות קטלנית" (אם כי היא פחות נוראית מאיכותו של הסרט "שליחות קטלנית ג'נסיס", שיצא גם הוא בקיץ האחרון). 'סוכנים מאומנים לא מרגישים כאב, פחד או אהבה' אומר לקטיה ג'ון המסתורי, המגולם על ידי זאכרי קווינטו ("גיבורים"), שנשלח להגן עליה עם תחילת הסרט. 'ההחלטות שלנו מגדירות אותנו מי אנחנו'. זו איכות הדיאלוגים האיכותיים שבסרט.

אולם ברגע שמכונת ההרג הבלתי ניתנת לעצירה מתחילה להכתיב גם את קצב הפעולה, אפשר להתחיל למצוא אינסוף חורים – לא מכדורים, אלא מתסריט המנוקב בחורי עלילה הדואג להאכיל את הצופים בקלישאה אחר קלישאה. חולשות אלה נסלחות אם היו רק חלק מהזמן, אך זה הופך מסתכל שהן רצות לאורך כל הסרט. כל סיכוי לעליית מדרגה נקבר תחת דיאלוגים ממושכים הסובבים במעגלים, כימיה בין שחקנים השווה לכימיה בין ישראל לאיראן ותשלבו הכל עם אסתטיקה ויזואלית, שאחרי שמתרגלים אליה, שפשוט מרדימה.

"היטמן: סוכן 47" אמנם לא לוקח עצמו ברצינות, אך אין בו גם טיפת הומור, אפילו לא קריצה כדי להוציא את הצופים מתסכולם. ספק רב אם אותם צופים ירצו לפגוש בשנה הבאה את סוכן 48.

היטמן: סוכן 47

___
היטמן: סוכן 47 Hitman: Agent 47
בימוי: אלכסנדר באך
תסריט: מייקל פינץ', קייל וורד
שחקנים: רופרט פרנד, זאכרי קווינטו, האנה וואר
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 20.08.15
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 96 דקות