"התופת": סרט שהוא צעד אחד לפני הגיהנום

יש שחשבו כי "התופת" יהיה הסרט הטוב ביותר מבין העיבודים הקולנועיים לסדרת הספרים של דן בראון • אבל זה עדיין לא מספיק, ולצופים קשה להבין אם "התופת" מתייחס לכותרת או לאיכות התסריט / שי שגב

אף אחד לא באמת חושב שדן בראון הוא שייקספיר. אבל קוראים רבים אוהבים את ספריו, כיוון שהם כתובים כמותחנים עממיים, שקשה להניחם בטרם הגעתם לעמוד האחרון.


"התופת": הנקס וג'ונס במסע אמנותי בין ערי איטליה

אולם מה שעושה את "התופת" לסרט גרוע במיוחד, הוא כי בעיבוד של הספר הרביעי בסדרת רוברט לנגדון (לאחר שדילגו על 'הסמל האבוד'), התוצאה גם משעממת באופן קיצוני. הסיפור השטוח והצפוי כבר מראשו משובץ באינספור דמויות חצי-אפויות המדקלמות טקסט מקושקש, והתוצאה היא ש"התופת" סובל מחטאים בכל מדוריו.

חמש הדקות הראשונות של הסרט הן גם הטובות ביותר: ברטרנד זובריסט (בן פוסטר, "עמוק באדמה", בתפקיד מבוזבז) הוא מיליארדר מטורף שמאמין שהעולם יהיה מקום טוב יותר אם תדולל מרבית האוכלוסייה. הוא יצר וירוס, ולא סיפר לאף אדם היכן הוא נמצא.נציג ארגון הבריאות העולמי (עומאר סיי, "מחוברים לחיים") נשלח לעוצרו, אולם זובריסט בוחר להתאבד בצורה מרהיבה, כדי שתוכנית הרשע שלו תיכנס לתוקף מיד לאחר מותו (במקום, באופן מטופש, להוציא אותה לפועל בעצמו).

באותו הזמן, רוברט לנגדון (טום הנקס, "סאלי: נס על ההדסון") שוהה בבית החולים לאחר שניצל מניסיון התנקשות שהותיר את זיכרונו מבולבל, ותקוותו היחידה היא רופאה צעירה בשם סיינה ברוקס (פליסיטי ג'ונס, "התיאוריה של הכל"), המצילה אותו מניסיון התנקשות נוסף של שוטרת מסתורית הרוכבת על אופנוע.

כאן בעצם מתחיל סיור תיירותי סביב איטליה, כאשר לנגדון וברוקס פותרים חידות שקהל קוראי הספר והצופים בקולנוע לא יוכלו לפתור לעולם (גם אם היה להם את כל הידע הדרוש אודות תולדות האמנות והספרות האיטלקית בתקופת הרנסנס, כיוון שלא היו מצליחים לראות את הרמזים), וזאת כדי למצוא את הוירוס הקטלני שמתעתד להשמיד את העולם.

הצרה (אחת מן הצרות הרבות בסרט) היא כי הסיכון גבוה מדי. האם קהל הצופים באמת ייפול בפח ויחשוב שהרעים יצליחו במשימתם? אחרית הימים האימתנית, כפי שמופיעה בספר של בראון, לא עוברת יפה למדיום הקולנועי.

אבל זה עדיין לא תחתית השאול. הבעיה הגדולה ביותר היא שאחרי הספר "צופן דה וינצ'י", אשר אמנם היה כתוב רע – אך ממכר יותר מטעם גלידה נחשקת – עובד לסרט שפשוט לא ראוי לצפייה. גם הסרט "מלאכים ושדים", שלפחות תפס קצת קצב מקודמו ואף העניק תחושה של סכנה אמיתית – לא שכנע את הצופים או את המבקרים. הבעיה עם "התופת" – שמלכתחילה, גם הסיפור של בראון לא טוב.

לנגדון מאוד פסיבי בסרט  – חצי מהזמן הוא סובל משכחה ונגרר על ידי ברוקס, אבל הוא לא מצליח לפענח את הרמזים האמיתיים סביבו. ג'ונס לא מביאה לתפקיד שלה כריזמה, בעוד היא מנסה להידמות למומחית עולמית לדנטה המתרוצצת בסמטאות פירנצה וונציה בנעלי עקב.

רון הווארד ("אפולו 13", "נפלאות התבונה") אינו במאי רע – ולאחרונה, בסרט "Rush", הוא הוכיח שלא אבד עליו הכלח. אולם בכל הקשור לסדרת הספרים של בראון – מישהו חייב להגיד לו להפסיק כאן ועכשיו.

בסופו של דבר, "התופת" אינו מחזיק אש. כמותחן הוא לא מותח, וכפעולה אינו משכנע. הווארד ניסה ליצור מעין אינדיאנה ג'ונס אינלקטואלי בתמהיל של ג'ייסון בורן. התוצאה היא שעתיים וכמה דקות של צופים המנסים לעבור את התופת בדרכם למדורי הגיהנום.

התופת

___
התופת | Inferno
בימוי: רון הווארד
תסריט: דיוויד קויפ
שחקנים: טום הנקס, עומאר סיי, בן פוסטר
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 13.10.16
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 127 דקות