"לוגאן – וולברין": אפל, קודר, אלים ומרתק

הסרט "לוגאן – וולברין" זוכה לסיווג מגיל 14 בשל היותו בוגר, אלים וקודר יותר מקודמיו בסדרת "אקס-מן", אך גם בשל העובדה שהוא מביא גוון חדש, ובעיקר אחר, ליקום סרטי גיבורי הקומיקס / שי שגב

הסרט השלישי בסדרת "וולברין" והשני בבימויו של ג'יימס מנגולד, הוא גם הסרט הסותם את הגולל והמרדף בן 17 השנה על המסך הגדול אחר איש המוטציה עם טפרי האדמנטיום. לוגאן התפתח עם השנים כדמות עם סיפור עצמאי, תוך אינספור אזכורים ליקום של "אקס-מן" (עבור קהל האוהדים הוותיק), אך הסרט גם נמנע מלנכר צופים חדשים או כאלו הפחות בקיאים במיתולוגיית אנשי המוטציות. התוצאה היא ש-"לוגאן – וולברין" הוא סרט אופי דרמטי, קודר, לעיתים עשיר בזוועות, המעניק לשחקן יו ג'קמן את כל היריעה הקולנועית.


"לוגאן – וולברין": יו ג'קמן בכל מאודו

למרות ש-"לוגאן – וולברין" אינו מסתמך באופן ישיר על חוברות הקומיקס של מארוול, אלא רק מקבל השראה, הסרט נראה כשילוב שבין "מקס הזועם: כביש הזעם" משנת 2015 של ג'ורג' מילר לסרט "שטח פראי" משנת 2011 של ג'ו קרנהאן (אשר את האחרון מנגולד כתב). "לוגאן – וולברין" הוא חקירת אופי דקדקנית של דמות הנאבקת במהות לקיומה, והרצון הלא כל כך סודי שלה לסיים את חייה, אולם המציאות הקולנועית יוצרת תוכניות חלופיות עבורה. באופן טבעי, "לוגאן – וולברין" משלב ציטוטים ורעיונות ויזואליים מהמערבון הקלאסי, "שיין". מנגולד, שגם כתב את התסריט ל-"לוגאן – וולברין" יחד עם מייקל גרין ודיוויד ג'יימס קלי, משלב גם חוברת קומיקס מסדרת 'אקס-מן' כחלק מהגורל שמכתיב את הכיוון בסרט. כאמור, הרבה השראות שנתפרות לקו עלילתי אחד.

עם זאת, "לוגאן – וולברין" אולי נשמע כמו סרט דרמטי ארוך המונחה מפיתוח אופי דמות, אך היו סמוכים ובטוחים: מנגולד מספק את הסחורה, וכשוולברין משחרר כל עול, הסרט זוכה לדירוג R בארצות הברית (מגיל 14 בישראל), וכל הזעם, האקשן והדם נמרחים על המסך. עד כה, כל סרטי "אקס-מן" פנו גם לבני נוער, אך עתה מנגולד והצלם שלו, ג'ון מת'יסון, מספקים סצינות קרב בקלוז-אפים ונראה כי המכות שמנחית וולברין מדממות ואלימות ביחס לכל סרט קודם בסדרה. הנימה הבוגרת של קטעי הפעולה בסרט משתווים גם לרמת הדיאלוג בתסריט, ומאפשרים לדמותו של לוגאן ולחבריו לקלל, לנבל ולגדף – בלי שום הגבלה. בעוד קטעי הפעולה עשירים, עוצמתיים ומהירים, הם עדיין מאוזנים מספיק גם בקטעי דרמה חכמים, איכות צילום מרשימה ויחסי גומלין כתובים היטב בין הדמויות.

"לוגאן – וולברין" מאפשר לג'קמן הזדמנות לעשות שרירים יותר מכל סרטיו הקודמים, והשחקן מבצע את תפקידו כוולברין מזדקן בכל מאודו – מבחינה פיזית ומבחינת איכות המשחק. לעומת זאת, מי שמאפיל על דמותו היא השחקנית הצעירה המגלמת את לורה, דפני קין, המאירה את רוב הסרט בשתיקתה ובכריזמה בלתי נשכחת. מי שסוגר את המעגל בשלישיית הגיבורים הוא פטריק סטיוארט, השב לכיסא הגלגלים של צ'ארלס אקסבייר / פרופסור איקס, ומעניק את האתנחתא הקלילה יותר בסיפור, אך דמותו גם פגיעה וקורעת לב יותר מתמיד.

בסופו של דבר, בדיוק כמו שהסרט "דדפול" זכה לדירוג R בשל היותו קומי, גס ומזלזל בעולם הקומיקס, "לוגאן – וולברין" זוכה לאותו דירוג בשל היותו בוגר, אלים וקודר יותר מקודמיו בסדרת "אקס-מן", ובעיקר כי הוא מביא גוון חדש, ובעיקר אחר, ליקום סרטי גיבורי הקומיקס.

לוגאן - וולברין

___
לוגאן - וולברין | Logan
בימוי: ג'יימס מנגולד
תסריט: ג'יימס מנגולד, מייקל גרין, דיוויד ג'יימס קלי
שחקנים: יו ג'קמן, דפני קין, פטריק סטיוארט
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית, ספרדית
באקרנים בישראל: 03.03.17
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 141 דקות