"מפות לכוכבים": בסרט הזה כבר היינו

הקומדיה השחורה והסוריאליסטית של דיוויד קרוננברג לועגת להוליווד, אבל אינה מחדשת הרבה – ולכן גם אינה מרגשת או מצחיקה / שי שגב

במשך כעשור, בין הסרטים "ברטון פינק" של האחים ג'ואל כהן ואיתן כהן משנת 1991 ו"מלהולנד דרייב" של דיוויד לינץ' משנת 2001, הוליווד אהבה ללעוג להוליווד. סרטים כ"השחקן", "המפיק", "סודות אל. איי." ואף "שחק אותה סטאר" הוקיעו את הבזוי ביותר שבתעשיית הסרטים של לוס אנג'לס. ככל שהסרט היה שטוף זימה אפלה, כך נראה שהרצח והטירוף לא רחוקים מאחור.

"מפות לכוכבים" - לא מרגש, לא מצחיק

ביום שיצאו לאקרנים "הדליה השחורה" ו"הזוכה הוא" בשנת 2006, נראה שכבר נאמר כל מה שרק אפשר על המחלה שנקראת הוליווד. אבל עכשיו, דיוויד קרוננברג, שנחשב כבמאי הרואה את הנולד מבחינה קולנועית, אומר זאת שוב ובאיחור רב, בקומדיה השחורה והסוריאליסטית, "מפות לכוכבים".

קרוננברג ("היסטוריה של אלימות") והתסריטאי שלו, ברוס ואגנר ("הסיוט ברחוב אלם 3"), התקדמו מעבר להצגת מערך רגיל של כוכבים נופלים ושאפתנים נואשים, והוסיפו על כך מרפאים מן העידן החדש, סוכנים רצחנים – וזאת על רקע של הרבה סקס, סמים, מסיבות פרועות ומסעי קניות ללא מעצורים.

מיה ווסיקובסקה ("אליס בארץ הפלאות") מגלמת את אגתה וייס מפלורידה, שמגיעה ללוס אנג'לס כבר בתחילת הסרט. היא מתיידדת עם נהג לימוזינה, רוברט פטינסון ("דמדודים"), שהוא גם שחקן ותסריטאי שאפתן, אבל נראה שהיא רודפת אחרי כוכב נעורים, אוון בירד ("The Killing"), שזה עתה יצא מגמילה. אמו של הכוכב, אוליביה וויליאמס ("החוש השישי"), משמשת גם כסוכנת שלו, בעוד אביו, ג'ון קיוזאק ("התו האחרון"), הוא מטפל המתמחה בעיסוי לקוחות עירומים תוך עידודם לחיות מחדש את טראומות העבר שלהם.

אחת הלקוחות היא שחקנית דועכת, ג'וליאן מור ("דון ג'ון"), שמקווה לככב בגרסה מחודשת של סרט שבו הופיעה אמה. בינתיים היא צריכה עוזרת אישית חדשה – או 'זונת מטלות' במילותיה – ולכן היא שוכרת את ווסיקובסקה. הקישורים בין הדמויות מתגלים במהירות.

"מפות לכוכבים" נפתח עם דיאלוג סאטירי, כאשר נהג הלימוזינה תוהה אם הצטרפות לכת הסיינטולוגיה תסייע לו לבנות קריירה, והמטפל משבח את הדלאי לאמה על היותו 'מקצוען אמיתי' בתחומו. יש גם רמזים לכך שדברים שנראים זרים לצופי הסרט נחשבים לרגילים עבור שחקני הוליווד: שתי דמויות שונות נרדפות על ידי רוחות רפאים, וכמה מהן נפגעו מגילוי עריות או שריפה.

אבל ספק אם הצופים יזדעזעו מהטירוף של הוליווד, כי אין פה אלמנטים חדשים או מסעירים. "מפות לכוכבים" כל כך נאמן ל"מלהולנד דרייב", שיש שיחשבו שזהו בעצם סרט מחווה ללינץ' מאשר סרט מקורי של קרוננברג. למרות כל האזכורים העדכניים לטוויטר, איי-פדים ואפילו תוכניות ריאליטי, נראה כאילו הסרט היה צריך לככב בפסטיבל קאן של לפני שני עשורים.

יתכן שאפילו הבמאי והתסריטאי מבינים שהם שוטטו על אדמה חרוכה, כי נראה שהם בעצמם לא מאמינים בסיפור של עצמם. לשחקנים יש בהחלט התלהבות ואנרגיה. מור, בפרט, משליכה את עצמה לתוך תפקידה, אבל קרוננברג ו-ואגנר לא מצליחים לגייס את אותו ברק. יש ריחוק מהותי בין היוצרים להתרחשות בסרט אשר בא לידי ביטוי בצילום המזכיר אופרת סבון, במזימות לא אפויות היטב ובבוז שבו מתייחסים לדמויות: פטינסון נעלם הרבה לפני סופו של הסרט, בתפקיד שהוא בעצם מיותר לחלוטין.

התוצאה של כל אדישות זו, היא ששום דבר לא ממש מרגש ב"מפות לכוכבים", אלא עובר מעל הצופים. רוחות הרפאים לא מפחידות את הקהל הצופה בסרט או את הדמויות (אלא יותר מעצבנות אותן), האיומים באלימות לא ממש מדאיגים והבדיחות מעורפלות. אחרי הכל, אם היוצרים לא הולכים להתרגש מהתסריט של עצמם, גם אם הוא נעשה קודר ומטורף ככל שהוא מתקדם, אז הם לא יכולים לצפות שגם הקהל יתרגש יותר מדי.

מפות לכוכבים

___
מפות לכוכבים | Maps to the Stars
בימוי: דיוויד קרוננברג
תסריט: ברוס וגנר
שחקנים: ג'וליאן מור, מיה ווסיקובסקה, רוברט פטינסון
מקור: קנדה, ארצות הברית, צרפת
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 09.10.14
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 111 דקות