"צל הימים": מסע ההפתעות שמזמנת לנו האהבה

סיפור אהבה סוריאליסטי בלי הפי-אנד, אבל עם קריצה עדינה לחיים / שי שגב

צופים ראו הוזהרתם – זהו מסע סוריאליסטי, שבוודאי ידהים אתכם מבחינה חזותית. אבל קיימת גם סבירות גבוהה, שתצאו מהסרט ותרגישו שחוויתם מנת יתר של אפקטים ויזואליים. הבמאי מישל גונדרי ("שמש נצחית בראש צלול", "מדעי החלום") לא מתבייש להשתמש בתחבולות אנלוגיות משעשעות בסרטו החדש "צל הימים". הסרט הוא עיבוד יצירתי ביותר, אם כי לעיתים מתיש, לרומן של בוריס ויאן, שנכתב לאחר מלחמת העולם השנייה.

"צל הימים": בצרפתית זה נשמע קצת יותר מצחיק

הספר, שהיה לרב מכר בצרפת של שנת 1947, עשה עלייה לארץ רק בשנת 1987 (הוצאת הקיבוץ המאוחד). אנשים שקראו אותו לפני עשור, או אפילו לפני 50 שנים, בוודאי לא שוכחים אותו, כיוון שהדימויים נצרבים בזיכרון לנצח. הסיפור פשוט לחלוטין: בחור פוגש בחורה. הוא מחזר אחריה והם מתחתנים. הם מאושרים. היא נהיית חולה ומצבה מחמיר. בעצם, זה סיפור אהבה.

אמנם כל השחקנים המלוהקים לסרט אינם צעירים כמו בסיפור, אך הם מלאי אנרגיה נמרצת, והאווירה עשירה באינספור ריקודים, קפיצות והתעופפויות. לדוברי הצרפתית יש גם אינספור משחקי מילים המקבלים חיזוק חזותי מלא הומור. מכיוון שגונדרי לא יכול היה לדמות את כל פאריז למראה של שנת 1950, אנו רואים את פאריז של היום במבט רטרו – אם זה בבגדים או באביזרים נוספים. ההימור עובד ואמין לחלוטין.

גונדרי בנה יקום חלופי מלא הפתעות, עשיר בעיצוב צרפתי מענג. אליו מצטרף צוות צרפתי מענג גם הוא: קולין העשיר (רומן דוריס, "שובר לבבות") ומשרתו הנאמן, ניקולא (עומאר סיי, "מחוברים לחיים"). החבר הכי טוב של קולין, צ'יק (גד אלמליח, "בחורה זהב"), שלא מצליח להחזיק עצמו בכל פעם שהוא רואה ספר או מחווה לפילוסוף ז'אן סול-פארטרה. מסירותו לפילוסוף חסרת גבולות, עד כדי התמכרות לאיסוף אביזרים העוסקים ב'אינטלקטואליה'. חברתו של צ'יק, אליס (אעיסה מאיגה, "מחבואים"), חושבת שיש יותר מפילוסופיה בחיים.

לבסוף, יש את קלואי (אודרי טוטו, "אמלי"), אהובתו של קולין. הם מתאהבים בנשיקה הראשונה. הכומר שלהם מחתן אותם, ומאחל להם שלא יצטרכו לעבוד בשביל להתקיים.

יש מספר סצנות שקצת חוזרות על עצמן, אך רוב הדימויים בעלי מטרה: המרת הפרוזה של ויאן לשפה קולנועית (צלופחים היוצאים מברז הכיור), ואף לעיסתם לשלב נוסף – רגשות של אנשים. חלק מהצופים בוודאי יתעייפו בשלב זה מהגודש, אך מצד אחר, עודף יצירתיות יכולה היתה להיות קשה יותר לצפייה אם הכל היה נעשה באמצעות מחשב ועוד בתלת מימד.

אין סקס בסרט, אבל יש הרבה אהבה וחברות. הכסף מהווה מגבלה בשלב מסוים להתפתחות האהבה, וכשזה נגמר, גם נגמר הצבע. הסרט מעביר הרבה סימבוליות במגוון אמצעים, כמו למשל, כשמצבה של קלואי מחמיר, הצבע מתחלף לשחור-לבן וכך גם רמת החיים של הזוג המאושר. לאורך העלילה מתנגנת ברקע הרבה מוזיקת ג'אז מארצות הברית של תקופת ההתרחשות.

"צל הימים" אינו מסתיים באופן אופטימי כמו סרט הוליוודי קלאסי, אלא מרמז גם על הסבל בחיים. כל אדם המתחיל לראות את הסרט בוודאי יהיה שמח, משועשע ומאושר כבר בסצנת הפתיחה, אך צפו להמרה במצב רוחכם עד סוף הסרט, סביר להניח מלנכוליה עגומה, עם קריצה עדינה לחיים.

צל הימים

___
צל הימים | Mood Indigo | L'écume des jours
בימוי: מישל גונדרי
תסריט: לוק בוסי
שחקנים: אודרי טוטו, עומאר סיי, רומן דוריס
מקור: צרפת
שפה: צרפתית
באקרנים בישראל: 05.09.13
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 125 דקות