המלאך

נשלח 13 בספט׳ 2018, 3:16 על ידי Movie Shy   [ עודכן 13 בספט׳ 2018, 3:17 ]

"המלאך": פרשת הריגול של אשרף מרואן

האיש שעורר יותר שאלות במותו מאשר בחייו, קם לחיים בסרט המשודר בנטפליקס, פרי יצירתו של הבמאי אריאל ורומן / שי שגב

ב-27 ביוני, 2007, סוחר הנשק והמיליארדר בן ה-63, נפל למותו מהמרפסת של דירתו בקומה הרביעית שבבניין יוקרתי בלב לונדון. במותו, כמו בחייו, השאיר אשרף מרואן שאלות רבות שלא נענו, והחשובה שבהן הייתה: האם הוא החליק, או שמא נדחף? ואם נדחף, אז על ידי מי? עד עצם היום הזה, המקרה נשאר בלתי פתור.

"המלאך": סרט ריגול מסקרן, אם כי לא ממש מותח

השאלה הנוספת הנוגעת לחייו של מרואן: האם אכן היה סוכן 'מוסד' ישראלי – או בכלל סוכן מצרי כפול? יש עדויות התומכות בשתי האפשרויות, ועל כך בדיוק הסרט "המלאך", המבוסס על ספרו של פרופ' אמר' אורי בר-יוסף: 'המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור'.

מרואן תואר לאורך השנים ובכמה מקורות כ'מרגל הגדול ביותר של המאה ה-20', ואכן הוא אחד האנשים שעורר שאלות רבות – בחייו ואחרי מותו. אולי הפרט המעניין ביותר בחייו היה שהוא חתנו של נשיא מצרים, ג'מאל עבד אל-נאצר, ויועצו המיוחד ואיש סודו של יורשו, אנואר סאדאת. העובדה שחתנו של הגיבור של כלל האומה הערבית באותה תקופה, נאצר, יכול להיות מרגל של 'המוסד' הישראלי, נחשבת לבלתי נתפסת בעיני רבים.

השחקן התוניסאי-הולנדי מלא האנרגיה, מרואן קנזארי ("המומיה", "רצח באוריינט אקספרס"), מגלם את דמותו של מרואן ועושה עבודה נהדרת בהצגת אדם סבוך ומסובך. מותחן הריגול בן השעתיים מבוים על ידי הבמאי הישראלי אריאל ורומן ("קרימינל", "אייסמן") והופק בתקציב צנוע יחסית של 12 מיליון דולר, תוך שאתרי הצילומים כללו את לונדון, בולגריה ומרוקו. הסרט לא הופץ באופן מסחרי בבתי הקולנוע (להוציא הקרנות בודדות בלבד בחו"ל), אלא משודר ישירות בנטפליקס, ואכן מקבל תחושה של סרט טלוויזיה מאשר סרט קולנוע.

מלבד ורומן כבמאי, שובצו גם שחקנים ישראליים, ואפשר לאתר בקלות את ששון גבאי המגלם את סאדאת, ובין השאר גם את צחי הלוי, אורי פפר, ספיר אזולאי, מיקי לאון ועוד. בעוד "המלאך" מסופר מנקודת מבט ישראלית, הסרט מפוכח באופן שבו הוא מעביר את המסר. הקצב האיטי מזכיר יותר סרטי ריגול כמו "החפרפרת", ופחות סרטים מלאי פעולה ומתח, כמו "ג'ייסון בורן", אם כי עדיין מסקרן מספיק בשביל הצפייה. "המלאך" מותיר את הצופים עם הרושם שמרואן הוא גיבור לא רק בישראל, אלא גם במצרים, בכך שהוא חיפש (וללא ספק על הדרך העשיר את עצמו) במטרה להביא שלום למזרח התיכון.

המלאך

___
המלאך | The Angel
בימוי: אריאל ורומן
תסריט: דיוויד אראטה
שחקנים: מרואן קנזארי, ששון גבאי, צחי הלוי
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית, עברית, ערבית
באקרנים בישראל: 14.09.18
הפצה בישראל: נטפליקס | Netflix
זמן: 120 דקות

בקשה מסתורית

נשלח 13 בספט׳ 2018, 0:03 על ידי Movie Shy   [ עודכן 13 בספט׳ 2018, 0:04 ]

"בקשה מסתורית": מותחן קומי עשיר בפיתולים

"בקשה מסתורית" הוא מותחן פסיכולוגי מתפתל להפליא עם משחק מצוין, והרבה הומור אופייני של פול פייג, אם כי עדיין חסר קצת בסיס מוצק והרבה חורים נותרים פעורים / שי שגב

בשנת 2014, דייוויד פינצ'ר עיבד את הספר "נעלמת" של ג'יליאן פלין למסך הגדול. המותחן הפסיכולוגי זכה לאהדת המבקרים, ופינצ'ר ומשתתפי הסרט זכו למנעד פרסים חשובים. מאז, הוליווד ניסתה לנצל עד תום את סוגת המותחנים בהנהגה נשית, כמו "הבחורה על הרכבת" משנת 2016, אם כי אף סרט לא הצליח כמו "נעלמת". עתה, במאי הקומדיות פול פייג ("מכסחות השדים", "מסיבת רווקות", "מרגלת"), אשר ידוע כטווה סיפורים ומעצים נשים בתפקידים הראשיים, לקח את מקל הניצוח על סוגת דרמת המתח עם "בקשה מסתורית", המבוססת על רומן של דארסי בל. "בקשה מסתורית" הוא מותחן פסיכולוגי מתפתל להפליא עם משחק מצוין, והרבה הומור אופייני של פייג, אם כי עדיין חסר קצת בסיס מוצק והרבה חורים נותרים פעורים.


"בקשה מסתורית": מותחן פיתולי בהנהגה נשית

פייג מביים את הסרט מתוך תסריט מאת ג'סיקה שרצר ("משחקי חובה"), ו-"בקשה מסתורית" מאוד מזכיר את "נעלמת" ואף את "הבחורה על הרכבת", בכך שהוא מביא מותחן פסיכולוגי המבוסס על חוויותיהן של הנשים בתפקידים הראשיים. במקרה של "בקשה מסתורית", סטפני סמות'רס (אנה קנדריק, "פיץ' פרפקט") ואמילי נלסון (בלייק לייבלי, "הסיפור של אדליין") הן נשים שונות בתכלית, עם חוויות חיים קיצוניות מאוד, אבל הן חולקות קשר אודות סודות שמעולם לא סיפרו לאף אחד. סודות אלה מספקים את הבסיס לפיתולים רבים לאורך כמעט כל 117 דקות הסרט, והיו בטוחים שיש הרבה מאוד טוויסטים, אם כי לא כולם בהכרח מפתיעים.

סוגת המותחן הפסיכולוגי מוגדרת על ידי פיתולים אלה – האם שיא הסרט חושף משהו שאליו לא ציפו הצופים? כמובן שיש איזון עדין בין שיא הפיתול לאופן חשיפתו, וריווחו על פני זמן עלילה סביר כדי שירגיש הגיוני ושלם, כיוון שאסור לחשוף אותו מוקדם מדי. למרבה הצער, "בקשה מסתורית" משתמש בהרבה קלפים מן הסוגה, וקהל קולנוע ותיק שכבר צפה בכמה מותחנים פסיכולוגיים בחייו, בוודאי יזהה מה מצפה לו. גילויים אחרים נכשלים, כיוון שחלק מהדמויות לא מפותחות מספיק או לא משלימות את סקרנות הצופים (כך למשל תפקידיהם של ג'ין סמארט או רוג'ר דאן). ישנם רגעים אשר אמורים להפתיע, אך בסופו של דבר גורמים לאי-נוחות או זעזוע בקרב הצופים, במקום להשלים ציפיות ולענות על מוטיבים שעולים במערכה קודם לכן.

ליבו של הסרט "בקשה מסתורית" הוא הידידות בין סטפני ואמילי. הודות לתסריט של שרצר והכיוון שלקח פייג, הקשר בין שתי הנשים בתפקידים הראשיים הוא בקלות ההיבט המשכנע ביותר בסרט. לקנדריק וללייבלי יש הרבה כימיה, המאפשרת לדינמיקה של הדמויות להיחלץ מהמסך, במיוחד כשאחת מהן נעלמת והשנייה מחפשת אחריה. הנרי גולדינג ("עשיר בהפתעה") נהדר בתפקיד שון, אבל התסריט לא נותן לו הרבה לעשות מעבר ללכת יחד עם האישה אשר נמצאת בחייו בכל רגע נתון (אם כי זה ללא ספק מכוון והיבט מרכזי של אופיו). "בקשה מסתורית", על פי רוב, מתמקד בשלוש דמויות אלה – למרות ששחקנים כמו אנדרו ראנלס ("בנות"), רופרט פריינד ("הומלנד"), קלי מקורמק ו-אפרנה ננצ'רלה מביאים קטעים קומיים ביותר.

בסך הכל, "בקשה מסתורית" מבדר מספיק כדי לשמור על הצופים ערניים לאורך כמעט שעתיים, אם כי ההתעקשות המתמדת להוסיף עוד נדבכים במערכה השלישית קצת מתישה. יתר על כן, הסרט רוצה לומר לכאורה משהו מהותי על טבען של חברויות נשיות, אבל הוא שקוע מדי בהתרגשות פיתוח המסתורין כדי להעביר את המסר. במקום זאת, "בקשה מסתורית" שוחה בעורק של מותחנים פסיכולוגיים עוקצניים – זו נסיעה מהנה, עם מספיק עומק דמויות, אבל לא באמת מביא תובנה חדשה על הז'אנר.

בקשה מסתורית

___
בקשה מסתורית | Diplomatie
בימוי: פול פייג
תסריט: ג'סיקה שרצר
שחקנים: אנה קנדריק, בלייק לייבלי, הנרי גולדינג
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 13.09.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 127 דקות

מייל 22

נשלח 19 באוג׳ 2018, 4:18 על ידי Movie Shy   [ עודכן 19 באוג׳ 2018, 4:19 ]

"מייל 22": המותחן של מארק וולברג מפספס את המטרה

"מייל 22" יכול היה להיות מותחן איכותי בסגנון ג'ייסון בורן, אם זה לא היה ניסיון מגושם ליצור סדרת סרטים בכיכובו של מארק וולברג / שי שגב

מארק וולברג ו-פיטר ברג מתאחדים שוב, כעת עבור מותחן הפעולה "מייל 22", אולם הפעם הרביעית המשותפת של הצמד-חמד לא מסתיימת עם הקסם הנכון, כפי שקיוו השחקן והבמאי. הצוות עבד יחד על טרילוגיית מותחני הדוקו-דרמה המתמקדים במשימה של חיל הים האמריקני שהשתבשה ("השורד האחרון"), פיצוץ אסדת הנפט של BP במפרץ מקסיקו ("אסון בלב ים") והפיגועים במרתון בוסטון ("הגיבורים של בוסטון"). בעוד שכל אחד מהסרטים הקודמים מבוסס על עובדות ידועות – ולכל סרט מטרה ברורה להעביר לצופים את התרחשות האירועים, "מייל 22" הוא סרט עלילתי קופצני, הסובל מניסיון נואש לשמש כפיילוט מפואר עבור סדרת סרטים עתידיים (כולל סרט המשך, שכבר נכתב). "מייל 22" אינו חסר קטעי פעולה מרשימים, אבל הם מתבלטים בשישים בשל עלילה מבולבלת וניסיון נחפז ליצוק תשתית לסרטי המשך.


"מייל 22": ניסיון ליצור סדרת סרטים עבור מארק וולברג

"מייל 22" הוצג תחילה כסרט פעולה עצמאי, בכיכובו של וולברג, איקו אוואיס ו-רונדה ראוזי – ומבוסס על תסריט של גרהם רולנד – כשהוכרז לראשונה בשנת 2015. עם זאת, שנתיים מאוחר יותר - ברג, וולברג וחברת ההפקה הפתיעו, כי הרעיון נכתב מחדש כדי לשמש כפרק ראשון בטרילוגיה, ומי שחתום כעת על התסריט היא לאה קרפנטר. לרוע המזל, התוצאה הסופית של הסרט נראית כמו אקספוזיציה לבניית עולם ודמויות. באופן דומה, ישנם מספר שחקני משנה, שנראה כאילו התפקיד שלהם הוקטן לטובת הסדרה המלאה שתצא בעתיד, ועל כן תפקידם קצר ולא ממש רלוונטי לסרט זה. כך גם מרבית העלילה (רובה חסרת טעם), שבה מופיע גיבור הסרט כשהוא מתראיין אל מול צללית של אדם בכיר ומסתורי. בסרט זה, לא פותרים את התעלומה...

בעוד ש-"מייל 22" נוגע במספר נושאים חוזרים ונשנים מסרטיו הקודמים של ברג (גבורה והקרבה בשם המדינה), הסרט טובע בפרשנות פוליטית עד גבול הגיחוך. אלמנטים מסויימים (כמו עלילת משנה הקושרת את הממשל הרוסית) מרגישים כאילו הם נמצאים שם כדי להאריך את הסרט, אבל בסופו של דבר נבלעים בבליל הסצינות הקופצניות. "מייל 22" גם מרגיש גס סביב הקצוות, בדיוק כמו הסיפור עצמו – ברג משתמש באותן טכניקות צילום גרילה תזזיתי, כפי שעשה בסרטיו הקודמים, כולל שימוש כבד במצלמות אבטחה, שכביכול מקיפות את התרחשות האירועים. הבמאי וצוותו, כולל הצלם הראשי הקבוע שלו – ז'ק ז'ופרה, והעורכים החוזרים – מליסה לוסון ו-קולבי פרקר ג'וניור – מספקים קטעי פעולה שמרגישים מבולגנים, ולא מורטי עצבים או אינטנסיביים כפי שניתן היה ליצור אותם.

וולברג מגלם את הדמות הראשית כגיבור 'ריאליסטי' (ומזכיר את בן אפלק בסרט "רואה החשבון"), אולם התוצאה היא שילוב בין קצין זועף לבין גאון סוציופת. בניגוד לסרט של אפלק, חסר בו שנינות או טיפה אחת של אנושיות מתחת לקליפה קשה זו. עוד מפתיע כי רוב הדמויות כאן מפותחות באמצעות דיאלוגים המתארים את הרקע שלהם ולא בזכות ההתנהגות או המעשים שלהם. לורן כהן מגלמת דמות משנה מעניינת הנאבקת לחפש השפעה רגשית גם אצל הצופים - אבל גם פה, לא ממצים את הנושא. בין שחקני המשנה הנוספים אפשר למצוא את ראוזי ככוכב פעולה מעניין, אולם דווקא אוואיס גונב את תשומת הלב במרבית הסרט. השחקן / אמן הלחימה עשה לעצמו שם בשני הסרטים המרשימים: "הפשיטה", ומסתבר שבסרט "מייל 22" אף יצר לעצמו את קטעי הכוראוגרפיה.

"מייל 22" יכול היה להיות מותחן איכותי בסגנון ג'ייסון בורן, אם זה לא היה ניסיון מגושם ליצור סדרת סרטים בכיכובו של וולברג. בעוד חלק מן ההיבטים כן עובדים בסרט, באופן כללי אפשר לראות כאן בלאגן וירידה באיכות מן הסרטים הקודמים של ברג. עם זאת, חשוב לציין, כי "מייל 22" איכותי יותר מרוב סרטי הפעולה שיצאו בקיץ האחרון, אף על פי שגם הרף לא היה גבוה מדי השנה... בסופו של דבר, מודדים את ה-"מייל 22" בקופות הקולנוע.

מייל 22

___
מייל 22 | Mile 22
בימוי: פיטר ברג
תסריט: לנה קרפנטר
שחקנים: מארק וולברג, רונדה ראוזי, איקו אוואיס
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 16.08.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 95 דקות

אי הכלבים

נשלח 12 באוג׳ 2018, 8:32 על ידי Movie Shy   [ עודכן 12 באוג׳ 2018, 8:32 ]

"אי הכלבים": ווס אנדרסון יצר אגדה משעשעת ומחממת לב

התסריטאי והבמאי ווס אנדרסון חוזר בסרט מקורי, מצחיק ומעורר השראה על נער וכלבו / שי שגב

התסריטאי והבמאי ווס אנדרסון יצר לעצמו שם עם סרט הבכורה שלו: "פשיעות קטנות" מ-1996. בשני העשורים מאז, אנדרסון המשיך לפתח את סגנון הבימוי הייחודי שלו עם הרבה הומור, השראה ומקוריות. עם כמה סרטים מצליחים ואיכותיים במיוחד, כמו "משפחת טננבאום", "רכבת לדארג'ילינג", "ממלכת אור הירח" ו-"מלון גרנד בודפשט", אנדרסון חוזר עתה עם סרט מונפש בסגנון סטופ-מושן: "אי הכלבים". בעבר, הוא העזר להתנסות בהנפשה מסוג זה, עם "מר שועל המהולל" משנת 2009, שגם זכה לביקורות חיוביות להפליא – כמו סרט זה. "אי הכלבים" הוא סרט חכם, מקורי, משעשע ובעיקר מחמם לב על נער וכלבו.


"אי הכלבים": יצירה משעשעת ומקורית של ווס אנדרסון

בהמשך לקריירה שלו כיוצר עצמאי, אנדרסון כתב וביים את "אי הכלבים" על סמך סיפור שהוא יצר עם משתפי פעולה תכופים, כמו רומן קופולה, ג'ייסון שוורצמן וכן קוניצ'י נומורה. העלילה של הסרט לפעמים קצת מסובכת, אך היא מושרשת בסיפור הקלאסי על ילד וכלבו. כמובן, מה שהופך את הסרט של אנדרסון לכל כך ייחודי הוא האווירה הדיסטופית העתידית שבו הוא מתרחש, והשימוש בסטופ-מושן כדי להביא לחיים את הכלבים. שילוב של כלבי רחוב עם כלבי מחמד, שנדחקו כולם לאי מלא זבל, נשמע קודר למדי, אך זוכים לנימה חיה ומקורית בזכות הציניות החדה והמתוחכמת של אנדרסון. השכבה הנוספת בסיפור, אשר עוסקת בשחיתות פוליטית, נרקמת להפליא אל תוך קו העלילה שבו גיבור הסרט, אטארי, מחפש אחר כלבו, ועובדה זו מציעה עומק ועניין, ועל כן הסרט יכול להתאים למבוגרים ולצעירים ברוחם (אם כי לא לילדים קטנים).

מה שעוד מקפיץ את העלילה בסרט "אי הכלבים" הוא העושר הוויזואלי בעולם המונפש של אנדרסון. יש הרבה פרטים שהבמאי הכניס, ולא רק הדמויות המונפשות מתעוררות לחיים באופן נפלא, אלא גם ההיסטוריה הנרחבת של מגסאקי – העיר שבה מתרחשת העלילה. כאמור, יש אינספור פרטים, שפע עובדות היסטוריות בדיוניות, הצופים עלולים ללכת לאיבוד בזמנים השונים המתוארים בסרט, אבל כל אלו מסייעים להביא עוד שכבות של עניין וצבע לסרט. לרבות מן הדמויות הראשיות, הן הכלבים והן בני האדם, יש רקע מפותח לאורך הסרט, ולכל דמות יש אופי ועניין. בהתאם לאופי, קולות הרקע והדיבוב של דמויות הסרט הותאמו על ידי שחקני צמרת, עובדה נוספת שמביאה חלומיות וקסם לכל הסיפור.

כבר בכתוביות הפתיחה אפשר לקרוא במהירות את רשימת השחקנים המרשימים שהעניקו את כולם לדמויות הסרט, ביניהם: סקרלט ג'והנסון, ביל מארי, ג'ף גולדבלום, אדוארד נורטון, בריאן קרנסטון, טילדה סווינטון, ליב שרייבר, פרנסס מקדורמנד, פ. מארי אברהם, הארווי קייטל, יוקו אונו ועוד ועוד. חלק מדובבים כלבים וחלק בני אדם - אך לכל מדובבת ומדובב יש האופי הייחודי שלו.

"אי הכלבים" הוא עוד מיזם סטופ-מושן מוצלח למדי של אנדרסון, שבו הוא מביא את הסגנון הייחודי שלו בסיפור מחמם לב, שבוודאי ישמח את המעריצים הוותיקים, וילהיב צופים חדשים. סבירות גבוהה כי "אי הכלבים" יגרוף כמה פרסים מכובדים עם פתיחת עונת הפסטיבלים המתקרבת, אך מעבר לצד האמנותי,  גם אם אינכם חובבי כלבים - בוודאי תאהבו את הסרט, כיוון שהוא מלא הומור ומתאר הרפתקה נהדרת לכל אורכו.

אי הכלבים

___
אי הכלבים | Isle of Dogs
בימוי: ווס אנדרסון
תסריט: ווס אנדרסון
שחקנים: ביל מארי, אדוארד נורטון, ג'ף גולדבלום
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית / יפנית
באקרנים בישראל: 09.08.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 105 דקות

שחור על לבן

נשלח 11 באוג׳ 2018, 0:58 על ידי Movie Shy   [ עודכן 11 באוג׳ 2018, 0:59 ]

"שחור על לבן": ספייק לי חוזר עם מסר חזק וברור

סרטו החדש של הבמאי האפרו-אמריקני הוותיק, ספייק לי, מביא למסך אירועים אמיתיים, תוך הוספת הרבה סמלים ומוטיבים על הגזענות המכה כיום בארצות הברית / שי שגב

לבמאי ספייק לי יש הרבה מה להגיד על המצב הפוליטי והחברתי בארצות הברית, והוא אכן אומר זאת בקול רם בסרטו החדש: "שחור על לבן". הבמאי האפרו-אמריקני הוותיק שיצר, בין השאר, את "עשה את הדבר הנכון" ו-מלקולם אקס" מעולם לא התבייש במחשבותיו הפוליטיות, והעיבוד שלו לספר הזיכרונות של רון סטלוורת', נותן לו הזדמנות להתייחס למצב הגזענות באמריקה בעידן של הנשיא דונלד טראמפ.


"שחור על לבן": מסר חזק וברור של ספייק לי

לצד צוות נהדר של תסריטאים, כולל קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ ו-צ'ארלי ווצטל, לי משתמש בסיפור של סטולוורת' כדי לטפל בנושאים הכי חמים היום בדמוגרפיה האמריקנית. "שחור על לבן" הוא דרמטיזציה בעלת מבנה טוב של אירועים אמיתיים ואחד מן הסיפורים החשובים ביותר של לי מן השנים האחרונות.

בדומה לכך, לי אינו נמנע מלצייר קווים מקבילים בין אורח החיים של המתרחש בסרט לפני כ-40 שנה, למציאות המתרחשת בהווה. בפרט, הסרט בוחן את תפקידה של התקשורת ההמונית בהנצחת עמדות גזעניות לאורך השנים, החל מפתיחת הסרט בקרב על אטלנטה מהסרט "חלף עם הרוח". לי בוחן את ההשפעה המתמשכת של הסרט "לידתה של אומה" על התרבות האמריקנית ומשקף הן את האיקונוגרפיה החיובית והן את האיקונוגרפיה הקולנועית הקלאסית של סרטי הבלאקספלוטיישן, תוך שילוב הפריחה הקולנועית של שנות השבעים (לדוגמה מסכים חצויים) למטרות הדגשת העלילה. אם כל זה לא מספיק, הבלאקספלוטיישן מרחיב את מבטו עוד יותר בהדגשת כוחו של חברי כנופיית ה-KKK, ברוטאליות משטרתית, וברגעים אחרים, חיבור הסיפור לאירועים האחרונים, כמו עצרת 'העליונים הלבנים' בשארלוטסוויל.

קיים הרבה מידע ומסרים בשביל סרט אחד, ו-"שחור על לבן" נראה מעט ארוך (135 דקות) בניסיון לכסות מנעד נושאים, תוך הדגשת הסיפור של סטולוורת'. עבודת הבימוי של לי מעודנת כתמיד, ומסייעת להחליק חלק מהקמטים הללו באמצעות הצילומים המדהימים של הצלם קייס ארווין וכמה קטעים מוזיקליים של המלחין הקבוע של לי, טרנס בלנשארד.

"שחור על לבן" גם לא מבלה יותר מדי זמן בחשיפת עומק הדמויות, ומתעניין יותר בהתבוננות באידיאלים שלהם – וכיצד הם מתפתחים בסרט. ג'ון דיוויד וושינגטון ("בולרז"), שהוא הבן של אחד השחקנים המובילים בסרטיו של לי – דנזל וושינגטון, נמהל בתפקיד באופן מושלם כגיבור הסרט ויש לו כימיה מוצקה עם השחקנים שסביבו, מה שעושה את הסיפור שלו מעניין עוד יותר. שחקני המשנה של הסרט חזקים גם הם, אם זה אדם דרייבר ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") כשוטר יהודי, ועד יאספר פוקנן ("לב של אריה") ו-טופר גרייס ("מופע שנות ה-70") כחברי ה-KKK.

"שחור על לבן" הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שלי לי בשנים האחרונות, למרות השאפתנות יתר על המידה לבחון את המציאות העכשווית. חשוב לציין, כי הסרט אינו נרתע מלהראות את הזוועות האכזריות של קנאות על רקע גזעני, וגם השימוש ברגשות השחקנים ובמבטאים שלהם מודגשים עד כדי הגזמה. סיפורו של סטלוורת' בהחלט שווה את המסך הקולנועי, והצופים צריכים להכין את עצמם נפשית שהם מגיעים לסרט ארוך, מאתגר, אבל בהחלט משתלם בלא מובן המילה.

שחור על לבן

___
שחור על לבן | Blackkklansman
בימוי: ספייק לי
תסריט: קווין ווילמוט, דייוויד רבינוויץ', צ'ארלי ווצטל
שחקנים: ג'ון דיוויד וושינגטון, אדם דרייבר, טופר גרייס
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 09.08.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 84 דקות

כוח הטיטאנים – חיים בסרט

נשלח 2 באוג׳ 2018, 3:08 על ידי Movie Shy   [ עודכן 2 באוג׳ 2018, 3:08 ]

"כוח הטיטאנים – חיים בסרט": לצחוק על סוגת גיבורי העל

סרט אנימציה מבריק, הנע בקצב מהיר ובעיקר מאוד מאוד מצחיק / שי שגב

ההומור בסוגת סרטי גיבורי העל כבר מזמן עבר לכיוון ההתייחסות העצמית, ורוב הסרטים מז'אנר זה ספוגים באירוניה הלועגת ליקומים אלו, ליוצרים וכמובן לדמויות. בדיוק באופן זה נכתב "כוח הטיטאנים – חיים בסרט", שצוחק על אובססיית המעריצים לסרטי גיבורים, בעוד שהוא מנסה בעצמו להיות סרט גיבורי על.


"כוח הטיטאנים – חיים בסרט": רובין מחפש תהילה קולנועית

יש שיקראו לסרט "דדפול" לילדים, ועל אף ש-"כוח הטיטאנים – חיים בסרט" נמצא תחת היקום של DC, אין לו שום בעיה לצחוק ולהריץ בדיחות על "דדפול", שכאמור מופק על ידי האולפנים היריבים – מארוול קומיקס. אפילו סטן לי (ממייסדי מארוול) מבצע גיחה מונפשת, כיוון שהכל על השולחן ובעצם מותר לצחוק על הכל, כולל דמויות אחרות של DC, חשיבות עצמית של גיבורי-על והסוגה בכללותה.

"כוח הטיטאנים – חיים בסרט", בבימוי של ארון הורוואת', מבוסס על הסדרה המונפשת "כוח הטיטאנים" של ערוץ Cartoon Network, שהחלה את דרכה בשנת 2013, ומאז הפכה לסוג של "החבובות" של עולם גיבורי העל.

לעוזר של באטמן, הלא הוא רובין (בלועזית קולו של סקוט מנוויל), נמאס לחיות לנצח בצלו של באטמן, והוא תוהה מדוע לכל גיבור על יש סרט משלו, ולכן הוא יוצא עם חבריו: סייבורג, ביסט-בוי, רייבן וסטאר-פייר, לנסות ולפתור סוגיה זו. הם פורצים לאולפני האחים וורנר ודורשים סרט משלהם, שמוביל לשיעור על אגו וחשיבות עצמית, כשכל זה מלווה בבדיחות פיפי-קקי לקטנטנים, בדיוק כמו בסדרת הטלוויזיה.

לצד שחקנים נוספים שתורמים את קולם לסרט בגרסה הלועזית, כמו ניקולאס קייג', כריסטין בייל ו-ג'ימי קימל, "כוח הטיטאנים – חיים בסרט" הוא סרט אנימציה מבריק, הנע בקצב מהיר ובעיקר מאוד מאוד מצחיק. אמנם העלילה מכוונת אל תלמידי בתי הספר היסודיים, אבל היא חדה וקלילה מספיק, כך שכל אוהדי סוגת גיבורי העל ייהנו מהשתלטות על היקום הקומי ועל הדכדוך במוסכמות גיבורי העל. המסר כביכול, כיוון שזה העולם שבו אנו חיים כיום, כדאי גם ליהנות ממנו… ו-"כוח הטיטאנים – חיים בסרט" הוא בהחלט הסרט המונפש הטוב ביותר של הקיץ.

כוח הטיטאנים - חיים בסרט

___
כוח הטיטאנים - חיים בסרט | Teen Titans Go! To the Movies
בימוי: פיטר רידה מיכאיל, ארון הורוואת
דיבוב: ניקלואס קייג', טרה סטרונג, גרג סיפס
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית / עברית
באקרנים בישראל: 02.08.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 92 דקות

משפחת סופר על 2

נשלח 14 ביוני 2018, 1:25 על ידי Shy K. Segev   [ עודכן 14 ביוני 2018, 1:25 ]

"משפחת סופר על 2": סרט חמוד, אבל מיושן

הסרט החדש של חברת פיקסאר הוא כייפי, מצחיק ומתוק, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן, ביחס לסרטים המונפשים שיצאו בשנים האחרונות / שי שגב

"משפחת סופר על 2" הוא סרט ההמשך המיוחל של דיסני-פיקסאר, לאחר "משפחת סופר על" – סרט גיבורי העל המונפש שנכתב ובוים על ידי בראד בירד. הסרט החדש מנסה להמשיך מאותו מקום שהסתיים הסרט הראשון בשנת 2004, ועל כן "משפחת סופר על 2" הוא כייפי, מצחיק ומתוק כמו הסרט הראשון, אולם מרגיש עלילתית מעט מיושן ביחס לסרטים המונפשים ולסרטי גיבורי העל שיצאו בשנים האחרונות.


"משפחת סופר על 2": המשפחה לא התקדמה 14 שנה

למרות שההמשכון מגיע 14 שנים לאחר הסרט המקורי, הבמאי חזר לכתוב ולביים את סרט ההמשך, כשבוודאות נדרש מהצופים להשלים / לראות שוב את הסרט הקודם טרם הגעתם לצפות בסרט הנוכחי. מרבית העלילה מתרחשת באותו קו עלילה שהתרחש הסרט "משפחת סופר על" המקורי, תוך שאיבת רעיונות מהסרט הקודם, ובמקביל, הצגת גיבורי-על חדשים: ווייד (סופיה בוש), קרוזהאוזר וכן אלקטריקס (שניהם בקולו של פיל להמאר) – ואלו רק מעט מהמצטרפים החדשים.

חלק גדול מהדינמיקה שהשתררה במשפחת גיבורי העל נראית מעט מיושנת היום. בעוד הסרט "משפחת סופר על 2" מנסה לקחת צעד קדימה ולהנגיש דווקא את הדמויות הנשיות בסרט, הסיפור עדיין נבלע בסטראוטיפים עייפים, ולמעשה לוקח את הסרט שלושה צעדים אחורה. חלק גדול מהסרט בוחן כיצד דמות האם, הלן פאר – נערת הגומי (הולי האנטר) נאבקת ברעים, ואילו האב, בוב פאר –  (קרייג טי. נלסון) נשאר מאחור לטפל במשפחה – כפי שחווינו כבר בלא מעט סרטים.

במהלך הסרט יש לא מעט סצינות הרפתקאות שהצופים ייהנו מהם, וגם ההנפשה של פיקסאר היא משובחת להפליא, תוך מחווה לא קטנה גם לסגנון ההנפשה מהסרט הישן. ישנם גם מספר קטעי פעולה מרגשים שבהם ילדי משפחת פאר: ויולט (שרה ווול), דאש (האק מילנר) והתינוק ג'ק ג'ק, רוצים להפגין עוצמה חזותית משכנעת משלהם, והנפשה זו בהחלט מעניקה להם הזדמנות משעשעת.

בסופו של דבר, "משפחת סופר על 2" מספק לאוהדי הסרט המקורי עוד הרפתקה מרגשת על משפחת גיבורי העל. אולם ביער העצום של סרטי הנפשה או סרטי גיבורי-על שמנפיקה הוליווד בשנים האחרונות, "משפחת סופר על 2" מרגיש מנותק ומיושן מהקהל המודרני. סרט ההמשך מנסה לטפלל יותר מדי סטראוטיפים עייפים כדי שירגיש באמת טרי, ואינו מציע דינמיקה משפחתית חזקה שמשלימה את האפקטים החזותיים המדהימים. זהו סרט קיץ משפחתי מהנה ומשעשע, אם כי אורכו נמתח כמעט שעתיים, ועשוי לעייף קצת את הקטנטנים (חשוב להדגיש שיש גם סצינה מעט מפחידה באמצע הדרך, וגם סרט מקדים משעשע בן 7 דקות). בהתחשב בסך הסרטים שהפיקה פיקסאר בשנים האחרונות, "משפחת סופר על 2" הוא המשכון שמגיע 13 שנים מאוחר מדי.

משפחת סופר על 2

___
משפחת סופר על 2 | The Incredibles 2
בימוי: בראד בירד
תסריט: בראד בירד
שחקנים: קרייג טי. נלסון, הולי האנטר, סופיה בוש
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 14.06.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 117 דקות

עולם היורה: נפילת הממלכה

נשלח 7 ביוני 2018, 0:42 על ידי Movie Shy   [ עודכן 7 ביוני 2018, 0:50 ]

"עולם היורה: נפילת הממלכה": פרק חדש ומותח

סרט הרפתקאות מלא דינוזאורים, כיף, הקפצות והפחדות, שיוצר מיתולוגיה אלמותית לפארק היורה ולכל הסרטים שיבואו אחריו / שי שגב

בשנת 1993, "פארק היורה" של סטיבן שפילברג הופץ בבתי הקולנוע והפך באופן מיידי לקלאסיקת מדע בדיוני אהובה על ידי צעירים ומבוגרים. הסרט הביא אחריו שני סרט המשך מצליחים – שפילברג חזר להפיק את העולם הקדמוני בסרט "פארק היורה: העולם האבוד" (1997) וכן "פארק היורה 3" בבימויו של ג'ו ג'ונסטון (2001). הדינוזאורים אולי נכחדו, אך סדרת הסרטים חזרה שוב בשנת 2015. "עולם היורה" של הבמאי קולין טרוורו לקח את הרעיון המקורי עם הדמויות מהסרטים הקודמים ויצר פארק שעשועים לדינוזאורים. כעת, הבמאי חואן אנטוניו ביונה לוקח את המושכות עבור הפרק הבא בסדרה ובונה מיתולוגיה מפחידה, מקפיצה, אך משעשעת, לדינוזאורים האלמותיים.


"עולם היורה: נפילת הממלכה": מתח והקפצות

בסרט "עולם היורה: נפילת הממלכה", ביונה עובד מתוך תסריט שכתב טרוורו ושותפו ל-"עולם היורה", דרק קונולי. לאחר שבעבר יצר סרט אימה מעולה המתרחש בבית יתומים ספרדי, סרט האסונות "הבלתי אפשרי" וכן דרמת הפנטזיה: "7 דקות אחרי חצות", בין סרטים אחרים, לביונה יש מיומנות ייחודית, וב-"עולם היורה: נפילת הממלכה" מאזן אימה עם קטעי פעולה והרפתקאות מרשימים במיוחד. הבמאי מצליח לסחוט מתח ולשמור על הצופים על קצה מושבם – תוך הפתעות ופיתולים כאחד. יתר על כן, ביונה מפזר הרבה קטעי פנטזיה, לצד דימויים מוכרים מעולם האימה, המתמזגים יחד בצילומים חזותיים יפים, תוך ניצול מקסימלי של רגש הצופים בכל סצינה.

עם זאת, כמו בסרט "עולם היורה", אחד ההיבטים החלשים של "עולם היורה: נפילת הממלכה" הוא היחסים בין שתי הדמויות הראשיות בסרט. הרומן ההולך, נעלם וחוזר שוב בין הדמויות של קלייר (ברייס דאלאס הווארד) ואואן (כריס פראט) מרגיש מאולץ וכאילו הוחדר בכוח לתסריט, רק כי אחד המפיקים החליט שחייב להיות אלמנט רומנטי. מבחינת השחקנים, פראט מביא את אותה כמות של ציניות וקסם לדמות של אואן כמו בסרט "עולם היורה", בעוד הווארד מגלמת את קלייר באופן דינמי ובוגר יותר. שחקני המשנה מספקים כמות שוות של הקלה קומית, כמו גם מבצעים את תפקידם בקידום העלילה. אולי ההפתעה הגדולה ביותר מגיעה מאיכות המשחק של איזבלה סרמון בדמותה של מייזי הצעירה, שמתברר כתוספת משכנעת ואמיצה לסרט. כמובן, אי אפשר לפסוח על ג'ף גולדבלום שדואג לחזור בכל הסרטים, וגם כאן בתפקיד קל למדי – בעודו נושא נאום שכנוע.

חשוב לציין, כי בסרט "עולם היורה: נפילת הממלכה" חוזרים רעיונות ומוטיבים מסרטים קודמים בסדרה, החל מאופי הרעים הצפוי למדי ועד לאינטליגנציה המוסווית של הדינוזאורים. התסריט מתפצל למספר גדול של נושאים מעניינים, ונאבק במקצת כדי למשוך ולטוות את הכל יחד לקראת סיום המערכה השלישית. ובכל זאת, הסרט מותיר טעם של עוד, וברור כי יעשו עוד סרטים רבים בסדרה.

בסופו של דבר, "עולם היורה: נפילת המלכה" מספק את ההרפתקה והכיף שנדרשים מסרט קולנוע עכשווי, המתובל בלא מעט קטעי אימה, אם כי נחסכים מהצופים רגעי הזוועה. יתר על כן, המושגים והרעיונות שעולים בסרט גורמים לצופים לחשוב במונחים של ההשפעה האמיתית של תושבי כדור הארץ בכל הנוגע לזנים נכחדים ומצבו הסביבתי של העולם. אמנם התלת מימד אינו תוספת חובה לסרט, אך הוא הזדמנות נפלאה לצפייה ב-IMAX, ובהחלט אפשרות נהדרת לצפייה קולנועית ממוזגת ביום קיץ חם.

עולם היורה: נפילת הממלכה

___
עולם היורה: נפילת הממלכה | Jurassic Park: Fallen Kingdom
בימוי: חואן אנטוניו ביונה
תסריט: קולין טרוורו, דרק קונולי
שחקנים: כריס פראט, ברייס דאלאס הווארד, ג'ף גולדבלום
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 07.06.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 128 דקות

משום מקום

נשלח 5 במאי 2018, 22:32 על ידי Movie Shy   [ עודכן 5 במאי 2018, 22:34 ]

"משום מקום": טרגדיה בשלוש מערכות

המותחן של פאטי אקין מוכיח שאין דבר מסוכן יותר מאדם שאיבד הכל, והשחקנית דיאן קרוגר מעצימה תפקיד זה באמצעות משחק מרתק, שלא מותיר עין יבשה באולם הקולנוע / שי שגב

לאחר סרט המסע הדרמה קומי אודות בני נוער, "להתראות בברלין", הבמאי פאטי אקין בן ה-44 לוקח את הצופים למסע הרבה יותר רגשי בסרט "משום מקום", אשר זכה בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, כמו גם היה מועמד גרמניה לפרס האוסקר. בסרט מבקש הבמאי לחוות את מה שכולנו מכירים מפיגועי טרור, ובכוונה מסיט את צורה המחשבה לכיוונים חדשים ובלתי צפויים.


"משום מקום": דיאן קרוגר במסע מלא רגש ונקמה

הסרט מאוד חסכוני בתיאורי זמן, ומעניק מידע מאוד חלקי, שבו הצופים צריכים להשלים את החסר ולהסיק מסקנות על נורי (נומן אקר, "הומלנד") ואשתו קטיה (דיאן קרוגר). תחילה רואים אותם מתחתנים – כשהוא יוצא מהכלא במיוחד לאירוע זה. לאחר כמה שנים, רואים שהמשפחה המאושרת התרחבה לשלושה, כשמגיע הבן, רוקו, והוא עתה בן חמש.

אושר בסרטים בסוגה זו – הוא תמיד זמני, כיוון שאירוע מחולל קורע את חיי המשפחה, ומותיר את קטיה מסוחררת. מנקודה זו, הסרט מתואר דרך עיניה של קטיה, וכולל בתוכו לא מעט הליכים משפטיים, מעט עבודת בילוש וקטעי מתח המורכבים בעיקר מדיאלוגים וממבטים שקטים. קטעי חמלה מתגלים במקומות בלתי צפויים, בטח שלא ממשפחתה של קטיה ולא ממשפחתו של נורי, אולם גורל כולם נעטף באירוע המחולל, כשדווקא קטיה מקבלת תמיכה ממקור מפתיע.

אין זה משנה מעלותיו וחולשותיו של התסריט, מה שחשוב הוא שקרוגר ממלאת את תפקידה באופן נפלא. שחקנית בעלת יכולות לשוניות רבות (רהוטה בצרפתית, אנגלית וכמובן גרמנית), אשר שימשה בעבר בתפקידים חשובים מאין כמותם, בסרטים כמו "אוצר לאומי", "ממזרים חסרי כבוד" וכמובן סדרת הטלוויזיה של רשת FX, "הגשר". בסרט "משום מקום", היא מעבירה טווח רגשי גדול יותר מבעבר, עובדה שהוכרה בפסטיבל הסרטים של קאן, עת זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. הסרט תלוי כולו במשחק שלה, שהוא גולמי וחזק כאחד.

אקין תמיד נמשך בסרטיו לבעיות מסוג אלו, כפי שאפשר היה לראות בסרט "בקצה גן עדן", שבו אדם צריך להגשים את משאלת ערש הדווי של אביו. בסרט זה, הבמאי מתמקד בבעיות גרמניות ואירופאיות בכלל, כמו גם מזכיר את הפחד מדת האסלאם ביבשת זו, אולם גם שואל שאלות על מערכת המשפט הגרמנית ומעלה קושיות פילוסופיות חשובות על משמעות הנקם.

משום מקום

___
משום מקום | In the Fade
בימוי: פאטי אקין
תסריט: פאטי אקין
שחקנים: דיאן קרוגר, דניס מוסצ'יטו, נומן אקר
מקור: גרמניה, צרפת
שפה: גרמנית
באקרנים בישראל: 03.05.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 106 דקות

הנוקמים: מלחמת האינסוף

נשלח 25 באפר׳ 2018, 23:28 על ידי Movie Shy   [ עודכן 25 באפר׳ 2018, 23:29 ]

"הנוקמים: מלחמת האינסוף": פעולה מבדרת עם טעם של עוד

הסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף" מציג באופן שווה ומאוזן את שלל גיבורי-העל הנלחמים באויב המסוכן אי פעם, כשהתוצאה היא שובר קופות מבדר, מלא רגש ואשר מאוד מודע לעוצמתו / שי שגב

הסרט "הנוקמים: מלחמת האינסוף" יוצא לבצע הישג חסר תקדים בהוליווד: להפגיש את כל גיבורי-העל הקולנועיים של מארוול עד כה, תוך תפירה של אירוע קולנועי המצדיק 10 שנים ו-18 סרטים מקדימים. השאלה היא אם יו"ר אולפני מארוול, קויין פייג', והבמאים של הסרט: אנתוני רוסו ו-ג'ו רוסו, עומדים בכל הציפיות וההבטחות? ובכן, "הנוקמים: מלחמת האינסוף" עשיר, מנופח, עוצמתי, אך גם מבדר, מלא הומור, אפקטים מרשימים ובהחלט מותיר טעם לעוד.


"הנוקמים: מלחמת האינסוף": 10 שנים ו-18 סרטים מקדימים מאוגדים לעלילה אחת

המשימה של איזון כל כך הרבה דמויות של גיבורי-על, בנוסף לפיתוח דמותו של נבל הסרט – תנוס (מעבר להופעותיו הקצרות בסרטים הקודמים), נראית כמשימה בלתי אפשרית. עם זאת, התסריטאים כריסטופר מרקוס ו-סטיפן מספילי מתמקדים בעיקר בגיבורי-על מסוימים, אלו עם תכונות המשרתות את סיפור הרקע של הנבל. בקשר לשאר הדמויות, התסריטאים וידאו כי גם אם לא קיבלו קשת עלילתית רחבה, הנוכחות שלהם מורגשת – בין אם באמצעות פיסות דיאלוג משמעותיות או בעזרת קטעי פעולה מלהיבים.

"הנוקמים: מלחמת האינסוף" מנסה לאזן כל כך הרבה דמויות ולהעניק להם סיפורים מרתקים, כשהכל מוכתב על ידי קצב קבוע של קטעי פעולה אל מול התפתחות רגשית ודרמטית. יתר על כן, "הנוקמים: מלחמת האינסוף" קופץ בין סיפורים שונים ובין קבוצות שונות של גיבורי-על, כשהשינוי בין המיקום והגוונים המצולמים לעיתים זורם ולפעמים צורם. למעשה, יש רגע שאמור להיות חריף ורגשי במיוחד, עם מוזיקה גורפת שמעצימה את משמעותו, אולם בהמשך לבדיחה שנשמעת ברקע, העוצמה הרגשית נקטעת בהרף והסרט חותך לסצינה אחרת. כיוון שהצופים לא זוכים לזמן רב לעבד התפתחויות מסוימות, בטרם עוברים לסיפור הבא, קצת קשה לעכל את מכלול הרגשות או את משקלה של כל סצינה.

אחת הבעיות שנוצרות בסרט מסוג זה, היא שצופים חדשים לעולם הקולנועי של מארוול לא יתחברו רגשית לדמויות מסוימות, כיוון ש"הנוקמים: מלחמת האינסוף" חוסך בפיתוח דמויות, מאחר שהוא בונה על העובדה שבאי בית הקולנוע צפו בכל הסרטים הקודמים, ומניח שהם גם זוכרים את שלל היחסים שנרקמו בין הדמויות ומה ההיסטוריה שלהם. עובדה זו, מצד אחר, מסייעת לסרט זה לשמור על קצב מהיר ולהכניס מספר עצום של עלילות משנה ומנעד עולמות המצולמים בלוקיישנים שונים אל תוך 149 דקות של סרט.

בהתאם למתואר לעיל, האחים רוסו ואולפני מארוול עמדו בהבטחה שלהם, והביאו את הפינות השונות והמרוחקות ביותר של גיבורי-העל, בעוד כולם נלחמים יחד בקרב מול תנוס, תוך שהם שומרים על אמינות הדמויות והרקע שיצרו לעצמם. התשובה לשאלה, האם "הנוקמים: מלחמת האינסוף" יעמוד בהייפ הגדול וברף הציפיות הגדול, שלכאורה נוצקו בסרט הקולנועי היקר ביותר אי פעם? ובכן, התוצאה היא סרט משעשע ומבדר, שבוודאי מותיר את הצופים עם טעם לעוד. יחד עם זאת, מאוד קשה לנבא כיצד התסריטאים והבמאים יפתרו את כל הבעיות שמתעוררות בסרט זה. למרבה המזל, הסרט הבא בסדרה 'הנוקמים' כבר צולם מראש, ויש לצפות להמשכו אי-מתי במהלך 2019.

הנוקמים: מלחמת האינסוף

___
הנוקמים: מלחמת האינסוף | Avengers: Infinity War
בימוי: אנתוני רוסו, ג'ו רוסו
תסריט: כריסטופר מרקוס, סטיפן מספילי
שחקנים: ג'וש ברולין, רוברט דאוני ג'וניור, כריס פראט
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 26.04.18
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 149 דקות

1-10 of 71