"יצורים ליליים": עלילה יומרנית בעטיפה יפהפייה

הסרט "יצורים ליליים" נהנה מסגנון ויזואלי מרשים והרבה יומרנות, אבל המותחן הפסיכולוגי האפל מותיר את הצופים באווירה חלולה / שי שגב

מעצב האופנה שהפך לקולנוען, טום פורד, יצר את סרט הבכורה שלו, "סינגל מן", בשנת 2009, ועתה הוא שב לכס הבמאי בסרט יוצא הדופן, "יצורים ליליים". זהו מותחן פסיכולוגי המבוסס על הרומן של אוסטר רייט, 'טוני וסוזן', שנכתב בשנת 1993. לעומת סרטו הראשון של פורד, יצירה זו יותר מסוגננת ושאפתנית ואף מביאה למסך חלק מהשחקנים המובילים בהוליווד כיום, אפילו אלה שבתפקידי משנה. התוצאה היא סרט מסקרן, מוזר ואפלולי, אבל כזה שמגשים רק חלק ממטרותיו.


"יצורים ליליים": איימי אדמס מתמודדת עם מציאות כפולה

פורד היה אמון גם על כתיבת התסריט למסך הקולנועי, ונראה כי "יצורים ליליים" מצטייר כשני סרטים שנארגו יחדיו: סיפור בתוך סיפור, או מערבון נקמה מודרני השזור בתוך פלאשבקים של העולם האמיתי, שבו סוזן (איימי אדמס, "חלום אמריקאי") העגמומית מתגוררת בבית מרשים במיוחד בלוס אנג'לס, וחשה תיעוב לסצינת האמנות האליטיסטית, שהיא חלק ממנו.

פורד והצלם שלו, שיימוס מקגארבי ("כיפור"), מבחינים בין העלילה המרכזית לבדיונית באופן ויזואלי. המערבון מתואר באופן מגורען ופחות אסתטי, ואילו קלעי העולם האמיתי צבועים באופן אפל, קר, כהה וחסר רגש. "יצורים ליליים" נהנה מן הרקע הקרייריסטי של פורד בעולם האופנה, וכך גם הסרט מתגאה בתלבושות יפות, עיצוב פנים מדהים, כיאה למוסכמות הסוגה ובהתאם לקווי העלילה.

אולם המקום שבו "יצורים ליליים" נתקל בבעיה הוא בגוונים המשתנים. סיפור המשנה מוצג כמעין פנטזיית נקמה שנכתבה מסיבות תמוהות (ההסבר על כך בסרט), המתוארת כפרודיה עצמית מנוקבת קלישאות המלווה בדמויות חצי אפויות. גם הסצינות בעולם האמיתי, לכאורה, אינן אחידות באופן דומה, בכך שהן ממזגות בין רגעים כנים של דרמה אל תוך מלודרמה מביכה על גבול הסאטירה. הסרט מנסה ליצור הקבלת דימויים ומצבים בשתי העלילות, אבל הטכניקה חופנת יותר מדי בבת אחת וקשה לדעת אם פורד ניסה ליצור סרט אמנותי אינטלקטואלי או שבכלל פרודיה על הז'אנר.

אדמס וג'ייק ג'ילנהול ("חיית הלילה") מגלמים תפקידים, שכאילו הוצאו מתוך מותחן של אלפרד היצ'קוק. שניהם חוקרים את מערכת היחסים ביניהם בעלילת המשנה ובמציאות, אך לכודים בתוך סיפור בדיוני שנקבע מראש. זהו רעיון מעניין, אך קשה להגיד שצופי הסרט מצליחים להזדהות רגשית עם אי אלה מהדמויות בתפקידים אלה.

דווקא מייקל שאנון ("איש הפלדה") ואהרון טיילור-ג'ונסון ("גודזילה") מספקים את הדמויות הססגוניות והמהנות ביותר בסרט. שאנון הוא בלש טקסני צרוד, ואילו ג'ונסון הוא נבל מתועב שלעולם לא מביע חרטה על מעשיו. שאר תפקידי המשנה מאוכלסים בפנים מוכרות, שרבים מהם חולפים בסצינה או שתיים באופן אקסצנטרי למדי, כמו ארמי האמר ("הפרש הבודד"), איילה פישר ("האשליה"), מייקל שין ("הסקס של מאסטרס"), לורה ליני ("סאלי: נס על ההדסון"), ג'נה מאלון ("משחקי הרעב: התלקחות") ועוד.

"יצורים ליליים" נהנה מסגנון ויזואלי מרשים והרבה יומרנות, אבל המותחן הפסיכולוגי האפל מותיר את הצופים באווירה חלולה. העלילה נבנית באופן ברור ונהיר ונהנית ממספר דמויות מוזרות המגולמות היטב, אולם לעיתים תפקידם טיפשי עד גבול השחצני. על אף הפגמים בסרט, ככל שיהיו, "יצורים ליליים" הוא בהחלט חיה ייחודית ויוצאת דופן (מזכירה מאוד את הסדרה "טווין פיקס"), שבוודאי תיצור ויכוחים רבים בקרב חובבי הקולנוע. לאוהבי הסגנון והסרט, ובהתאם לקצב היצירה – יש להמתין עוד שבע שנים עד לסרטו הבא של פורד.

יצורים ליליים

___
יצורים ליליים | Nocturnal Animals
בימוי: טום פורד
תסריט: טום פורד
שחקנים: מייקל שאנון, ג'ייק ג'ילנהול, איימי אדמס
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 12.01.17
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 117 דקות