"סמסרה": מסע קולנועי קסום של שיכרון חושים

הסרט "סמסרה", שביים רון פריק ("ברכה"), הוא התבוננות מופלאה בעולם שבו אנו חיים, בשילוב צלילים, מנגינות ומקצבים החודרים ישר לנשמה / שי שגב

קסום, רוחני, מהורהר ומרגיע – 21 שנים לאחר הסרט "ברכה", מגיע לאקרנים בארץ הסרט "סמסרה", והוא כל מה שאנחנו יכולים רק לבקש: עבודת אמנות מופלאה, אינפורמטיבית וחקרנית. יוצר הסרט, רון פריק, לוקח את פקעות החושים שלנו ומעמיס עליהן את חזונו על העולם המשתנה והולך בגלגל חיים זה (סמסרה הוא גלגל החיים בשפת הסנסקריט), שבו הרגיל ויוצא הדופן עטופים בתצוגה מהממת של דימויים ומוזיקה. הסרט חובק בצירופים מעניינים אל מול ניגודים עשירים של הטבע, פלאים מעשה ידי אדם והשתקפויות של חיים הנפרסים על הקנבס הקולנועי.

"סמסרה" - יופי מדהים

הסרט צולם בפורמט של פילם ברוחב 70 מ"מ, על פני חמש שנים וב-25 ארצות (ביניהן ישראל). "סמסרה" הוא בעצם סיפור קולנועי, המנצל מקצבים ומוזיקה, במטרה להדגיש גילויים והפתעות. בעוד פריק מזריק תחושה של תנועה מתמדת בסרט, יש גם תחושה של שקט, בזמן שהמצלמה מתעכבת בסקרנות על פרצופים מעניינים, מקומות ותופעות טבע.

לאורך המסע הוויזואלי, פזורים גם ניגודים בוטים, כמו הילדה האסייתית המחייכת וצבועה כפני בובה בעוד היא לבושה בצבעי זהב מנצנץ ודובדבן בהיר, אל מול גברי השבט האפריקני העוטים צבעי גוף באמתלה של רצינות מלחמתית; או זעם התפרצות הר הגעש היורק בזלת נוצצת ואדמונית לאוויר, מול מערבולת עננים ראוותנית ונקייה. אפשר גם להנגיד בין החול המדברי העצום והאינסופי לפירוט המורכב בציורי הקיר והכרובים מזהב המעטרים תקרה של קתדרלה.

הצילום המואץ חושף את הזריחה על הרי חימר אדום, כאילו זרקורי תיאטרון עולים ומסנוורים את הקהל. הצופים נחשפים לאינספור תצורות מדהימות של סלעים בצבעים ובמרקמים שונים, בזמן שאט אט מתגלים האורות הנוצצים של הכרך בלילה, ותנועת כלי הרכב זורמת לתוך האופק מתחת לירח מלא.

במכלול הסצנות אפשר גם להיפגש בגבר המקועקע מכף רגל ועד ראש המחבק תינוקת; נשים מקומיות בכפר אפריקני הנושאות צאצאים על גבן, תוך איזון של כדים וסחורה על ראשיהן; במבט ציפור אפשר להבחין במלון מפורסם בדובאי; בובות עירומות בתנוחות מיניות; רקדניות מוט בביקיני; וחבורה של אנשים הסובלים מהשמנת יתר הבולסים המבורגרים בלתי נגמרים. בהמשך גם מגיעות תמונות של עוף, פרות או חזירים בשלבים שונים של מעגל החיים, מהשבי ועד לשולחן – בתמונות די מטרידות (צמחונים, היזהרו).

הקול הייחודי והאוורירי של ליסה ג'רארד בוקע ברגע שהמצלמה ניצבת מעל ארון קבורה ורוד ומרופד בצורת מטוס, המיועד לילדים, המרמז לסצנת ייצוג המוות בסרט. אחריו מגיעים עוד שלל צורות של ארונות, בתי קברות ופרחים, כדורים ותמונות מרשימות של גיבור צבא אלמוני. הפסקול של ג'רארד, מייקל סטרנס ומרסלו דה פרנסיסקי מהווים את נקודת השיא של הסרט, תוך שימוש בצלילים, מנגינות ומקצבים החודרים היישר לנשמה.

בשימוש מופלא בסצנות אלו, תוך עריכה נהדרת, המחברת את החלקים תוך הגות רבה – יש רק לשבח הצהרה קולנועית שלווה זו. בכל הסרט אין כיתובים, קריינות או דיאלוג. "סמסרה" מושלם כפי שהוא, תוך התבוננות נפלאה, המביאה להרהר על מצבנו ועל העולם, תוך פריטה על הרגש הוויזואלי של כל אחד מן הצופים.

סמסרה

___
סמסרה | Samsara
בימוי: רון פריק
תסריט: רון פריק, מארק מגידסון
מקור: ארה"ב, אינדונזיה, סינגפור
באקרנים בישראל: 23.10.13
הפצה בישראל: מוגבלת
זמן: 102 דקות