"האגדה של טרזן": צעקת שווא בלב הג'ונגל הקולנועי

טרזן וג'יין חוזרים כדי להציל את אפריקה כולה מספסר אכזרי, בסרט מוזר, הסובל מתסריט קופצני ואפקטים ויזואליים מעט מיושנים / שי שגב

הסרט הראשון אי פעם של טרזן הופץ לפני כמעט מאה שנה, בשנת 1918. מאז, הדמות האהובה של אדגר רייס בורוז גולמה כבר על ידי יותר מעשרים שחקנים, במסך הקטן ועל המסך הגדול.

"האגדה של טרזן": קופץ בין עצים, לא נאבק עם תנין

אם כן, מותר להגיד שמלך הג'ונגל כבר די התרגל לאתחולים חדשים (אם זה בגרסה מונפשת או אמיתית), הצצים כל עשור לערך.

אלא שהפעם זהו אלכסנדר סקארסגארד ("דם אמיתי", "בעיניים של מייזי") אשר קופץ מעץ לעץ, תחת שרביט הבימוי של דיוויד ייטס (אשר אמור להבין כיצד ליצור הצלחה קופתית, כיוון שאחראי על ארבעת סרטי "הארי פוטר" האחרונים).

הסרט "האגדה של טרזן" עצמו מוגבל בשל עלילה דרמתית המתקדמת בעצלתיים לצד אינספור פלאשבקים, ועל כן נפתח בלונדון, כאשר ג'ון קלייטון (סקארסגארד), המכונה גם לורד גרייסטוק, נפגש עם ג'ון וושינגטון וויליאמס (סמואל ל. ג'קסון, "ג'אנגו ללא מעצורים"), המשכנע אותו לחזור לקונגו כדי לבדוק אם קיימות הפרות שיטתיות של אנשים ומשאבים, ביוזמתו של ליאופלד – מלך בלגיה.

עם זאת, גרייסטוק ואשתו האמריקנית, ג'יין (מרגו רובי, "הזאב מוול סטריט"), אינם מודעים לכך שהם עומדים ליפול למלכודת של הספסר הבלגי האכזרי, לאון רום (כריסטוף ואלץ, "ספקטר", "עיניים גדולות"), אשר הבטיח להסגיר את טרזן לידיו של צ'יף מבונגה (דג'ימון הונסו, "לגעת ביהלום") בתמורה לאונייה מלאת יהלומים.

למרבה הצער, הסרט הוא שקית מעורבת של דברים טובים והרבה ממתקים מסוכרים למדי. בצד החיובי, המשחק טוב, במיוחד של רובי, המאירה את המסך בזוהר ובהומור בכל פעם שהיא מופיעה. יש לה גם כמה רגעי פעולה מהנים משל עצמה, עד לנקודה שבה ניתן כמעט להצטער שאי אפשר לראות את ג'יין מלכת הג'ונגל במקום.

סקארסגארד נראה מרשים ויש לו גם את הגוף הנדרש, אבל הוא קודר לאורך כל הדרך – לא מחייך ולו פעם אחת, וזה די מוציא את החלק הכיפי שבסרט. עם זאת, ג'קסון מספק את אחד מתפקידי המשנה הטובים שלו בשנים האחרונות, ו-ואלץ תמיד מהימן כנבל המרושע.

באשר לתסריט, הרעיון הפוליטי מאחור עובד יפה (במיוחד כאשר וושינגטון עושה השוואות היסטוריות נוקבות, כמו למשל להיסטוריה האמריקנית), וקצב הסרט זורם ואף נוגע בכל מה שרלוונטי לאגדות הקשורות בילד שגדל בג'ונגל. כך, למשל, אנחנו מקבלים את זעקת טרזן האגדית (פחות מרשימה מסרטיו הקלאסיים של ג'וני וויסמילר), כמה קפיצות בין עצים שאף יביישו את ספיידרמן ואף מאבק גופני עם גורילה. לדאבוננו, אין היאבקות עם תנין או רכיבה על גבו של פיל. גם צ'יטה כנראה לא עברה את האודישנים.

ברם, הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא העריכה המרושלת להחריד, סצנות פעולה המבוימות ברישול, ועד הסיפור עצמו, אשר סובל מקפיצות ענקיות, פערים וחורים – עובדה שמצביעה על כך שהסרט במקורו היה ארוך הרבה יותר, ולא מעט קטעים שנשארו על רצפת חדר העריכה. חשוב גם לציין, כי הדיאלוגים משעממים, מיותרים ובעיקר מאכזבים. נראה כי גם קטעי האלימות מותנו ורוככו, במטרה לזכות בקהל של בני 6-12.

בסופו של דבר, הנקודה שהכי מפריעה בעין היא שהחיות בסרט מיושנות מבחינת אפקטים ויזואליים, בעיקר כאשר משווים זאת לסרט "ספר הג'ונגל" הנהדר, שיצא ממש לאחרונה.

האגדה של טרזן

___
האגדה של טרזן | The Legend of Tarzan
בימוי: דיוויד ייטס
תסריט: אדם קוזאד, קרייג בואר
שחקנים: אלכסנדר סקארסגארד, כריסטוף ואלץ, סמואל ל. ג'קסון
מקור: ארה"ב
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 07.07.16
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 110 דקות