"שבעת המופלאים": מערבון מותח, אך לא מופלא

הסרט החדש בוודאי יהיה להיט קולנועי, אבל בשל השחקנים שמושכים קהל. זה בסדר, כיוון שהעלילה סטנדרטית, חסרת עומק, אפיון או ניצוץ של מקוריות / שי שגב

עולם האמנות והבידור אוהב לשכפל ולשחזר את עצמו. "שבעת הסמוראים" של אקירה קורוסאווה (1954) נחשב בזמנו לסרט פעולה גאוני, שהצליח בקנה מידה בינלאומי, והושפע רבות מוויליאם שייקספיר, סרטי חרבות יפניים שקדמו לו ואפילו מהסרט "מרכבת הדואר" של ג'ון פורד (1939). שש שנים לאחר מכן, העלילה עובדה למערבון בסרט "שבעת המופלאים" (1960), בכיכובם של יול ברינר וסטיב מקווין, ובבימויו של ג'ון סטרג'ס. הרעיון המקורי של להקת גברים קשוחים שעומדת בפני משימה קשה, מוחזר ושוכפל שוב ושוב, אם זה ב-"12 הנועזים" (1967), דרך סרטי "הנוקמים" ועד לסדרת סרטי "בלתי נשכחים" (האחרון בהם היה בשנת 2014, והחלק הרביעי כבר בתכנון).


"שבעת המופלאים": אחד בשביל כולם וכולם בשביל עיירה קטנה

כעת, בשנת 2016 – יוצא לאקרנים הסרט "שבעת המופלאים" תחת שרביטו של הבמאי אנטואן פקואה ("יום אימונים מסוכן"). נתחיל בעובדה, שאין פה שייקספיר וגם לא קורוסוואה. אולם זו גרסה מחודשת וסבירה של מערבון, שבעצמו היה חידוש לאחד הסרטים הטובים בתולדות הקולנוע. הסרט עצמו מעניין, ואם ניתן לקרוא להרג אינסופי – אז גם מהנה, עד שהמערכה האחרונה מוכיחה כי גם קרב אקדחונים ארוך למדי יכול להתיש.

בעוד שחקנים כמו ברינר, מקווין, צ'ארלס ברונסון, ג'יימס קובורן ורובורט ווהן היו חלק מצוות שבעת המופלאים שהניעו את הסרט ב-1960, גם סרט זה בונה על השחקנים ההוליוודים. ראשית יש את סם צ'יזהולם, בגילומו של דנזל וושינגטון ("יום אימונים מסוכן"), כשולף הכי מהיר במערב שמאחד ומנהיג את החבורה האמורה להגן על עיירה קטנה, בימים שלאחר מלחמת האזרחים. וושינגטון נושא את הסרט על כתפיו, ומנסה לחקות את הסמכות והכריזמה של ג'ון ויין בדמי ימיו, אם כי בגרסת פוליטיקלי קורקט.

הנבל מגיע הפעם כתעשיין מרושע בשם ברתולומיאו בוג (פטר סארסגארד, "לחנך את ג'ני"), שרוצה להפוך את השטחים החלוציים ברוז קריק לעיירת רפאים, כן ייטב לכרות זהב סביבותיה. אמה קאלן (היילי בנט), אלמנתו של אחד מקורבונותיו של בוג, מבקשת לנקום כפול שבע, ועל כן שוכרת את צ'יזלהום, שמיד מגייס את ג'וש פארדיי (כריס פראט), מהמר כפייתי עם חיבה לשיכר. פראט ("שומרי הגלקסיה"), מצטייר כאן פחות כבוקר ויותר כבוגר אחווה אוניברסיטאית.

פקוואה שומר שהגרסה המחודשת תנוע לסירוגין בין קטעי אקשן לסצינות של הקנטה צינית של דמות אחת את האחרת, תוך בניית חבורה רב-תרבותית ומנוגדת למערבוני העבר. יש גם חברויות מוזרות בין דמותו של גודנייט רובישו (אית'ן הוק) – צלף מהדרום שחווה טראומה בלתי מוסברת, לבין מומחה הסכינים, בילי רוקס (המגולם על ידי השחקן הדרום קוריאני, ביונג הון לי), הממעט לדבר, בניסיונותו לחקות את קובורן.

מנואל גרסיה-רולפו מגלם את ואסקז, פושע מקסיקני שמצטרף באופן מואלץ לחבורה, וגם מרטין סנסמייר מלוהק כלוחם אינדיאני, שיכול לקפוץ מגגות בניינים ומחזיק באספקת חיצים בלתי נדלית, כמו בסרטי גיבורי העל – שגם הם בנויים על השיטה של קבוצה עם כוחות מופלאים. לבסוף, השחקן וינסנט ד'אונופריו ("עולם היורה") מצטרף כמטפס הרים מאפיראשר יודע להשתמש בידיו, ואם צריך אז גם בגרזן.

הסרט החדש בוודאי יהיה להיט קולנועי, אבל בשל השחקנים שמושכים קהל. זה בסדר, כיוון שהעלילה סטנדרטית, חסרת עומק, אפיון או ניצוץ של מקוריות. האחראים על יצירת "שבעת המופלאים" מודעים לסרטו של קורוסאווה ולמהדורה ההוליוודית הקודמת, אבל הם נופלים בקלישאות אולפניות של המאה ה-21, ועל כן, אל תצפו להרבה הפתעות.

אולם האירוניה המצערת בסרט היא שפסקול "שבעת המופלאים" הוא יצירתו האחרונה של המלחין ג'יימס הורנר, שנהרג בתאונת מטוס בשנת 2015, ועבודתו הושלמה על ידי סיימון פרנגלן. כידוע, במערבונים הפסקול מאוד חשוב ומשמש ככלי מוביל בעלילה – והמוזיקה אכן טובה פה, אך אינה מגיעה לקרסולי יצירתו האלמותית והכייפית של אלמר ברנשטיין מ"שבעת המופלאים" מ-1960, שמגיעה כמחווה רק בכותרות הסיום, וחבל.

שבעת המופלאים

___
שבעת המופלאים | The Magnificent Seven
בימוי: אנטון פקואה
תסריט: ריצ'ארד וונק, ניק פיצולטו
שחקנים: דנזל וושינגטון, אית'ן הוק, כריס פראט
מקור: ארצות הברית
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 22.09.16
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 132 דקות