"טוני ארדמן": הומור גרמני על משפחתיות ומבוכה

קומדיה יוצאת דופן, עם שפע של חיוכים – חלקם מביכים ואחרים מגיעים מצחוקים של בטן כואבת / שי שגב

קחו אבא בגיל העמידה, המנסה להיות מודרני, מצחיק ומגניב. אליו הצמידו בת מתבגרת, חסרת הומור, המביטה אל התקרה למען ישועה שלעולם לא תגיע. עכשיו קחו את הסיפור הזה 20 שנה קדימה. זו בעצם עלילת הסרט "טוני ארדמן", המציג אב בשנות ה-60 לחייו, המנסה לחבור מחדש לבתו בת השלושים ומשהו, ושניהם מנותקים האחד מהאחר, אך מנסים לחזק הקשר באינספור דרכים מביכות.


"טוני ארדמן": אב ובת משקמים את היחסים בהרבה רגעי מבוכה

למרבה הפליאה, "טוני ארדמן" של הבמאית מארן אדה הוא קומדיה גרמנית המועמדת לאוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. נדגיש שוב, זו קומדיה גרמנית, כמה שזה נשמע אבסורד, באורך של כמעט שלוש שעות ארוכות. אולם אורך העלילה הוא גם מה שמאפשר לחקור וללמוד אודות הדמויות בסרט, ובעיקר על האופי הגרמני: מצד אחד, הבת: אינס (סנדרה הולר) – המייצגת תרבות חסרת רגישות וטכנוקרטית, לעומת החברתיות המסטולית של האב, וינפריד (פטר סימונישק).

הבת יועצת עסקית חסרת הומור, התרה בעולם ויועצת לתאגידים איך לקצץ בעלויות (כלומר, לפטר אנשים)… הוא מורה למוזיקה שאוהב בדיחות מעשיות (לעבוד על אנשים), כריות נפיחה שיושבים עליהן, שיניים תותבות משעשעות ופאות מפחידות. היא שמרה מרחק מאביה במשך שנים, עד שיום אחד הוא מחליט לחדש את הקשר ומפתיע אותה בעבודתה הנוכחית, בבוקרשט, עם מתנת יום הולדת טיפשית ואינספור בדיחות חדשות. כחלק מההומור שלו, הוא דואג להגיע לפגישות העסקיות שלה. בנקודה זו, הצופים עדיין רחוקים מלנוע באי נוחות במושב הקולנוע או סובלים מגלגולי עיניים, אבל תיכף זה יבוא…

הדינמיקה המשפחתית המוזרה בין האב לבת הוא הבסיס התסריטאי של קומדיות שחורות רבות (בקרוב גם אמורה לצאת גרסה אמריקנית, כנראה בכיכובו של ג'ק ניקולסון). אבל הדבר החשוב בסרט "טוני ארדמן", אחד מהכינויים הרבים של האבא – הוא שככל שהסצינות טיפשיות עד אבסורדיות, הסוגיות שעולות בהן הן די רציניות.

הקהל הצופה בסרט אינו מטיל ספק אם וינפריד באמת אוהב את בתו היחידה (שעל פי חשדו, ובצדק, היא נפלה למבוך של חיים חסרי שמחה וללא נשמה). זה אף ברור, כי ככל שהיא עצמאית, אינס משתוקקת למערכת יחסים תקינה, כנה ואוהבת עם אביה. אבל מעצם אופי עבודתה, היא נעשתה סגורה. שניהם כל כך עטופים בדרך שבה הם רואים את העולם, שלעיתים קרובות שניהם עיוורים לרגשות של אחרים סביבם – היא לא תמיד מבינה את כוונות לקוחותיה, ואילו הוא לא מתפשר גם כשהבדיחות שלו אינן מצחיקות.

סימונישק מגלם באהדה רבה את דמותו של וינפריד כאדם מזוקן גבוה וסבוך שיער, המתהלך מאחורי כרס בירה. אבל התענוג האמיתי כאן היא הולר בדמותה של אינס המתוחה והחיוורת, שמסרבת להפתח ולהתרכך (מלבד הסצנה ההיסטרית בסרט שבה היא מחליטה להשיל עכבות, פשוטו כמשמעו, במסיבה שהופכת די מהר לאסון). שני השחקנים עובדים היטב יחד, במיוחד בסצינה הנפלאה שבה הוא משכנע אותה לשיר – ורק אז הצופים מקבלים תחושה אודות הקשר שלהם מהעבר, לפני שהתבגרה (והוא כיום מסרב להכיר בעובדה שבתו אינה ילדה).

"טוני ארדמן" מרגיש לעיתים כסרט שמותח את כל החוטים ואז חוצה את הקווים. מלבד אורכו המעט מוגזם, הבשר עצמו מגיע מהדמויות. עם זאת, יש שאלות שנותרו פתוחות, כמו מדוע האב ואשתו התגרשו, מה יחסי הבת עם אמה ועוד. הסרט גם מסתיים בסצינה ארוכה ונמשכת, שגם די חוזרת על עצמה. אבל עדיין מדובר בקומדיה יוצאת דופן, עם שפע של חיוכים – חלקם מביכים ואחרים מגיעים מצחוקים של בטן כואבת. בו זמנית, זו דרמה משפחתית כנה עד כאב אודות נערה 'מתבגרת' שמובכת מנוכחות אביה, שמנסה בכל כוחו לחבר ביניהם. לפעמים קצת יותר מדי…

טוני ארדמן

___
טוני ארדמן | Toni Erdmann
בימוי: מארן אדה
תסריט: מארן אדה
שחקנים: פטר סימונישק, סנדרה הולר, טריסטן פוטר
מקור: גרמניה
שפה: גרמנית, אנגלית, רומנית
באקרנים בישראל: 23.02.17
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 162 דקות