"אולי בכל זאת": אהבה וצרות אחרות

הקומדיה הרומנטית על צעירים חסרי מנוח מספקת 100 דקות של הנאה, בתנאי שלא תיקחו את הסיפור ברצינות רבה מדי / שי שגב

בקומדיה הרומנטית, "אולי בכל זאת", דניאל רדקליף ("הארי פוטר") מוכיח מיומנות בדיאלוגים נמרצים, ומשתדל מאוד ליצור כימיה עם שחקני המשנה בסרט, עד שלעיתים זה נראה כלא אמין. הבמאי מייקל דוז והתסריטאי אלן מסטאי ניסו לכתוב כמה זוויות מקוריות וחכמות, אבל הם כנראה לא היו בטוחים אם הם רוצים ליצור סלפסטיק מטופש או קומדיה שחורה מאוד. הם גם ניסו לפנק את הצופים בכמה נקודות עלילה נדושות להחריד, שבוודאי מצטיירות במשפטים שאף אחד לא יגיד אותם במציאות.

"אולי בכל זאת" - הומור מרענן

על פי הסיפור, רדקליף מגלם את וואלאס, בחור בריטי המתגורר בטורונטו. לאחר פרידה נוראית מבת זוגו, הוא נושר מבית הספר לרפואה ונותן לחייו להיסחף ללא כיוון ברור, עד שלחברו הטוב, אלן (אדם דרייבר, "בנות"), נמאס שהוא משוטט לשווא. אז הוא מכיר לו את בת דודתו, צ'אנטרי (זואי קאזאן), ונוצר ביניהם קליק. הבעיה היא שיש לה חבר, בן (רייף ספאל), אז וואלאס וצ'אנטרי נשארים ידידים. מסתבר שוואלאס התאהב בה, אבל הוא מעמיד פנים שהכל בסדר, וזה גורם לבעיה רצינית, ככל שהם לומדים להכיר אחד את השני. במקביל, אלן מפתח מערכת יחסים זריזה עם ניקול (מקנזי דיוויס), ואלו מפצירים בוואלאס ללכת אחר מושא ליבו. השאלה הגדולה – האם צ'אנטרי מרגישה אותו הדבר כלפיו?

דאוז תמיד הצליח למצוא בסרטיו פינות חבויות של הומור בכל סצנה (ראו למשל את "בריון בהשכרה"), אבל בסרט הזה יש מרכז רגשי לח למדי, המאיים לפרום את העלילה המורכבת בכל צעד ושעל. יש גם כמה רגעים דביליים מאוד שאף פוגעים באמינות, כמו למשל כשוואלאס וצ'אנטרי נאלצים לחלוק שמיכה, כשהם עירומים כביום היוולדם.

במקביל, הדמויות עליזות כל הזמן – עד שזה מתיש את הצופים. נראה כאילו השחקנים מנסים באופן נואש לגרום לנו להתנהג כמותם בכל סצנה, ורק לפעמים זה עובד – כשזה כתוב באופן מרתק. אבל הרגעים הטובים ביותר הם כאשר רדקליף מהסס במבוכה או בוחן את הצד האפל בגעגועיו לבת זוג, או כאשר קאזאן חושפת את מצבי רוחה מאחורי עיניה המבריקות והחמודות להפליא.

הסגנון הקולנועי הנמרץ (בעריכה, בדיאלוגים ובצילומים תזזיתיים) מאפשרים גם להומור מרענן ובלתי הולם להיזלג החוצה פה ושם, כמו גם סצנות הנפשה יפהפיות, שנובעות מעבודתה היומיומית של צ'אנטרי כאנימטורית.

במאקרו, זה עשוי לעצבן שחלק גדול מן העלילה מאולצת ואף צפויה. בהתחשב בכך שהסיפור מתפתל בין כל כך הרבה אירועים בלתי סבירים, נראה שהמערכה האחרונה צמחה במעבדה מלאכותית. אולם בסופו של דבר, "אולי בכל זאת" הוא בהחלט חלופת בילוי בת 100 דקות מול דמויות תוססות ומלאות חיים. מה שבטוח – אין דבר אחד בסרט שפוגע ברגשות או גורם לעצב, כך שבוודאי לא תצטערו.

אולי בכל זאת

___
אולי בכל זאת | What If
בימוי: מייקל דוז
תסריט: אלן מסטאי
שחקנים: דניאל רדקליף, זואי קאזאן, אדם דרייבר
מקור: אירלנד, קנדה
שפה: אנגלית
באקרנים בישראל: 12.02.15
הפצה בישראל: מסחרית
זמן: 102 דקות