פסטיבל אפוס 7: סרטי תרבות ואמנות

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות: 16-19.03.16 במוזיאון תל אביב לאמנות

אפוס - הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות, ייפתח השנה, בפעם השביעית ב-16 במרץ 2016, במוזיאון תל אביב לאמנות. פסטיבל אפוס 7, יתקיים במשך ארבעה ימים ולילות רצופים, בהם יוקרנו יותר מ-50 סרטים חדשים מכל רחבי העולם, רובם בהקרנות בכורה בישראל. מבחר מסרטי הפסטיבל יוקרן במקביל בתיאטרון ירושלים.

הסרט "הטנגו האחרון" במסגרת סוגת סרטי מחול

פסטיבל אפוס, בניהולה האמנותי של מיקי לרון, הוא פסטיבל הסרטים היחיד בישראל המוקדש כולו לתחומי התרבות השונים. הפסטיבל מהווה הזדמנות להיחשף למיטב הסרטים החדשים והמרתקים העוסקים בנושאי מוסיקה, מחול, תיאטרון, קולנוע, ספרות ושירה, אמנות פלסטית, אופנה, אדריכלות ועוד.

סרט הפתיחה של הפסטיבל, "ג'ף קונס: יומן של פתיין" ("Jeff Koons: Diary of a Seducer") (בריטניה, 2015, בימוי: ג'יל ניקולס) מציג את סיפורו של אחד מהאמנים הכי מצליחים ושנויים במחלוקת הפועלים כיום בעולם ומעלה את השאלה האם מדובר באשף הפרסום והשיווק, או בגאון פורץ גבולות.

במסגרת פסטיבל אפוס 7, תיערך תחרות סרטים ישראליים העוסקים בנושאי תרבות ואמנות ותחרות סרטי סטודנטים. במסגרת חדשה בפסטיבל, תחת הכותרת פלאש-בק, תוקרן השנה מחווה לשחקן אריה אליאס שנפטר לאחרונה. בנוסף יוקרנו מקבצים של סרטים ניסיוניים מרחבי העולם וסרטים קצרים המבוססים על שירה עברית.

בין אורחי פסטיבל אפוס השנה

נעמי טליתמן, אמנית ישראלית המתגוררת בארה"ב, יוצרת הסרט המועמד לאוסקר "יום אחרון של חירות" ("Last Day of Freedom") היא תציג את סרטה ותשתתף בפאנל בנושא דוקו-אנימציה. הבמאי האיראני איאט נג'אפי יציג את סרטו החדש "שָרות ללא גבול" ("No Land’s Song"), העוקב אחר שרה נג'אפי, אחותו המוסיקאית המנסה להרים קונצרט סולו של נשים, האסור באיראן. ארו פנר, הדרמטורג האסטוני, יגיע עם הסרט "פוליטיקה זו עוד הצגה" ("Ash and Money") וישתתף בפאנל על פוליטיקה באמנות. הבמאית נטלי כריסטיאני יוצרת הסרט על האמנית הארגנטינאית "ניקולא קונסטנטינו - האמנית היא היצירה" ("Nicola Costantino La Artefacta"). פטר שפוטיניק – מבקר הקולנוע הרוסי, יגיע לפסטיבל כחבר השופטים בתחרות הסרטים הישראלים, שיכלול גם את עידית עמיחי ורם לוי.

סרטי פסטיבל אפוס 7

תחרות הקולנוע הישראלי

"מקהלת נשיםבימוי, תסריט, הפקה: אורי רוזנברגישראל 2015
סיפורה של מקהלת 'נוה שיר', אשר החלה את פעילותה בשנת 1961 כמקהלת ילדות בניצוחו של נתן מרגלית. קולה של המקהלה נדם עם מותו של המנצח האהוב, אך לאחר כעשרים שנה היא שבה לתחייה באופן מופלא וייחודי. קורותיה וההווי המיוחד של המקהלה מסופרים בסרט מפיהן של שלושים ושתיים בנות המקהלה והמנצחת ובעזרת חומרי ארכיון. הסרט עוקב במשך כמה חודשים אחר חזרות המקהלה, הופעותיה והקשר המיוחד השורר בין חברותיה. הנשים מתארות כיצד ההשתייכות למקהלה והעיסוק במוסיקה עיצבו את חייהן ואת אישיותן. הסרט נוגע בנושאים שונים: שירה ומוסיקה, אינדיבידואליות מול אחידות המתחייבת במקהלה, אחווה נשית, הזדקנות ונוסטלגיה. בסרט שזורה נימה של ארס פואטיקה, המתייחסת ליצירת הסרט עצמו. הסרט מלווה בשירתה הנפלאה של המקהלה.

"Kidd Cain", ישראל, 2016 / 50 דקות, בימוי: דורון ג'רסי
מיקי שביב, מהמוזיקאים הבולטים והמוכשרים בשלושת העשורים האחרונים ברוק הישראלי נמצא בצומת דרכים. לאחר 15 שנות נישואים למוזיקאית המוכשרת מיקה קרני כשלזוג שלוש בנות מחליטים השניים להיפרד. מיקי בן 60 ונמצא בצומת דרכים רגשית ומוזיקלית כשהוא מוזמן לתחרות בלוז המתקיימת בממפיס טנסי. מיקי מגיע נרגש לבירת הבלוז המיתולוגית ומאמין ביכולתו לזכות בתחרות ואולי אף לשקם בדרך זו את הקריירה המוזיקלית שלו ואולי אפילו את נישואיו. מיקי עושה חשבון נפש אמיץ ומוצא עיר מתפוררת שעברה המפואר רחוק מאחוריה, בדומה לחייו שלו. הסרט הוא זרם התודעה של מיקי שמשתנה כל הזמן מתקווה לייאוש מהכאה על חטא ליהירות ובסופה מתגלה לנו איש מוכשר, אנושי, בודד ובאותה העת מלא תקווה.

"ספירלות", ישראל, 2014 / 80 דקות, בימוי ותסריט: יעל גור
ארבע נערות שובות לב, יוצאות ברה"מ לשעבר ובנות יחידות לאמהותיהן החד-הוריות, חוברות יחדיו למשפחה חלופית במסגרת מסען אחר קולן הפנימי. בעזרת כלים תיאטרוניים ונרטיב ספיראלי שמכתיב הזיכרון המצולם, הן מתחילות להתיר את הקשרים שלהן עם עברן הטעון, ובעזרתו לבחור בטובתן בהווה - בחירה ההופכת מורכבת אל מול חובת השירות הצבאי: דיאנה גולבי ניגשת לאודישנים של "כוכב נולד"; מרתה, המשוטטת מילדות, ניגשת לבחינות הקבלה לסטודיו למשחק 'ניסן נתיב'; אנה נפרדת מהפרעות האכילה שלה; והג'ינג'ית מבינה שהיא פרח...

"הדיבוק לכל הרוחות והשדים", ישראל, 2016 / 53 דקות, בימוי, תסריט וצילום: חוני המעגל
אופרת הרוק 'הדיבוק' היא בעלת מוטיבים פולחניים-פגאניים המוטמעים עמוקות במסורות של כל הדתות. יש בה דינמיקה משוחררת, נטולת רסן, קצבית, תוססת וססגונית. היא פורצת גבולות ומסתירה מסרים חבויים - ממאפיינים שמרניים מימי הביניים עד למשמעות חדשה בת זמננו. אפשר למצוא בה מפגש דייני בית דין של מטה ושל מעלה, בעולם הזה ובעולם הבא, דרך המדיום הקולנועי; וגם ייצוג עשיר של תרבות פופולארית והמונית המאמינה ברוחות, כשפים, טקסי נידוי ונידה, קמעות, גרוש שדים, מים קדושים ומים מינרלים. מן הכאוס צפה ועולה יצירה הרמונית, הומוגנית ומונומנטלית של קיטש ומוות.

"רגשות מעורבים", ישראל, 2016 / 77 דקות, בימוי, תסריט וצילום: גיא דוידי
אמיר אוריין הגשים את כל מה שיוצר חולם עליו. הוא היה שחקן מבטיח ב״הבימה״, כוכב קולנוע וטלוויזיה ומבקר שקרע לגזרים את עולם התיאטרון השמרני של שנות השמונים. אבל את התיאטרון הבועט שהוא רצה ליצור אף מוסד לא היה מוכן לקבל. ב-1985 פתח אוריין את 'תיאטרון החדר' בעליית-הגג שבביתו והעלה את אחת ההצגות הפרובוקטיביות שנעשו בישראל: 'ארוחת הערב', שבמהלכה נשחטה כהלכה תרנגולת והוגשה לקהל. על אף לחצי הצנזורה והקהל הזועם, הוא המשיך להעלות הצגות קוראות-תיגר הנוגעות בעצבים החשופים של החברה, וללמד עשרות תלמידים לפי שיטת המשחק שיצר. ביום בו מגיעים תלמידי המשחק לצפות בעיבוד הנוקב ל'נו-אקזיט' פורצת המלחמה בעזה. הכעס והתסכול של התלמידים מסתירים רגשות מורכבים אף יותר, רגשות שאוריין ינסה לנתב למקומם הטבעי - הבמה.

"האשה מהסינמטק", ישראל, 2015 / 52 דקות, בימוי, תסריט והפקה: נורית יעקבס ינון
מוסלמית בנצרת, ערביה בישראל, ישראלית בעיני מדינות ערב ובעיקר אשה יחידה בעולם של גברים, לוחמת בעל כורחה, היא נוסעת להביא סרטים ערביים שוברי קופות ממדינות ערב לצד סרטים אמריקניים, אירופאים וישראלים לכל המשפחה ומבקשת לייצר אי של תרבות לחברה אליה היא משתייכת למרות כל המכשולים. דיוקן קולנועי של עשר שנים בחיי אשה אמיצה שעבורה הדרך לחירות שזורה במלחמה על קיומו של סינמטק. 

במסגרת הפסטיבל יוקרנו מספר גדול של סרטים תחת הסוגות: המילה הכתובה - סרטי ספרות ושירה, סרטי אמנות פלסטית, סרטי אדריכלות, אופנה וקולנוע, סרטי מוסיקה (מוסיקת עולם), סרטי מחול, סרטי מוסיקה קלאסית, קולנוע על קולנוע, סרטי תיאטרון ועוד.

לתוכנייה המלאה: www.filmart.co.il